תובנת הלאחר-מעשה אינה שגורה אצל רוב בני האדם. יואב פורת כתב על הסיטואציה הזו, זו שמייצרת התפכחות. המודעות הרציונלית אינה מגעת לשם. רק אחרי שהכול יסתיים, נבין שהיה לנו כל מה שחסר עכשיו. זהו שיר על הפער בין מה שחשים בהווה לבין מה שנחוש בעתיד. החכמה היא להיות חכם בדיעבד…
הקו המלנכולי של המוסיקה מעניק לתובנה עומק אמוציונלי. הייתי מגדיר את המוסיקה של נתן כהן – היופי שבכאב. מנגינה כזו נובעת מההזדהות של המלחין והמעבד עם הטקסט. האינטראקציה מעניקה רובד אמוציונלי עמוק לתובנה דווקא משום שהוא מושר באיפוק מפוכח. המילים והמוסיקה משלימות זו את זו לשיר שמחלחל יותר ויותר מהאזנה להאזנה.
רק אחרי שהכל יסתיים/ נדע שהיינו כאן באמת/ כי ככל שקרבנו, וככל שאהבנו
למדנו רק להתחרט
ידענו מילים שיגידו/ את כל מה שאין לומר/ והיה לנו כל דבר שרצינו/ ולא רצינו דבר
והיתה תבונה חרישית/ וכלים טובים בחצר/ ואנחנו נדדנו ללא מנוחה
לחפש במקום אחר
רק אחרי שהכל…
וכשכל הגשרים ישרפו/ כשנפרום לאחור את החסד ההוא/ נדע שהיינו כאן באמת
שאהבנו אולי, שעינינו ראו/ כי ככל שקרבנו, ככל שאהבנו/ רק אחרי שהכל יסתיים
נדע שהיינו כאן באמת
רק אחרי שהכל…
