השיר הוא וידוי התפקחות של מי שמודעת להיותה בעייתית. בהיבט הפסיכולוגי, יש כאן הכרה אישית במגבלות. סופי צדקה שרה את השיר בגוף ראשון, בטון רך-מדוכדך. המנגינה זורמת באפיק לא שגרתי, בעיבוד שמעטר בצלילי מזרח. יש תחושה, שיש כאן ניסיון ללכת בעקבות הזמרת דיקלה באוריינטציה של השירה והעיבוד. מכל מקום, סופי צדקה לוקחת כאן כיוון מוסיקלי מעניין בזכות רן שם טוב, מסלסלת בעדינות בדרכה למקומות אקזוטיים בחיבור לא שגרתי בין מערב למזרח.
הבוקר כמעט ועולה /מעבר לגגות שט ירח חצי מלא.
כאן על ספסל בשדרה / סופרת כוכבים שנופלים לאפלה הקרה.
רגע לפני שהלך, הניח את עיניו העצובות על עיניי ואמר…
אמר, זה לא קל להתרגל אליי..
הרוח מכה על פניי /טיפות של עצב עולות לאט בעיניי
כמו לא הבנתי דבר / תופס אותי חזק ההרגל הישן
מאז בית אבי טועה/ .. נפגעת ופוגעת כמו הייתי ילדה קטנה
יש לי פצעים, שאין להם תרופה…
כשהאור עולה / לי מגלה / מה עוד יש לי לעבור / הדרך ארוכה
בסופה שלווה / בסופה אולי אמצא שלווה כי…
הבוקר כמעט ועולה…
*** הפרוייקט החדש של סופי צדקה – "סופי צדקה והבלדים" הוא מופע מוזיקלי המשלב ארסנל של שפות ותרבויות, מטשטש את גבולות התרבות הישראלית, מספר את סיפורה של הקהילה השומרונית, ואת סיפורה של משפחתה של סופי שנעה בין זהויות ערביות ויהודיות מזה 125 דורות.
