"סטלה מאריס" להקת הארד רוק מודל שנות התשעים, מחדשת את הבלדה המוכרת מגרסת אריק איינשטיין במסגרת חגיגות 30 שנה ללהקה. "בבוקר לח בשנת תרל״ח", כך פתח יורם טהרלב את סיפור העליה על הקרקע של אם המושבות הלא היא פתח תקווה. שלום חנוך הלחין. אריק איינשטיין שר השיר, שהופך ברבות הימים למעין מסמך היסטורי מוזיקלי של הציונות ויישוב הארץ. השיר מבוסס על זיכרונותיו של טוביה סלומון (המופיעות בספר "זיכרונות ארץ ישראל" בעריכתו של אברהם יערי) הוא נכלל בתקליטם של אריק איינשטיין ושלום חנוך "שבלול", שהופק ב-1970. בעקבות התקליט צולמה התוכנית הראשונה בסדרת "לול",
יורם טהר-לב כתב את הבלדה ב-1968 לאחר שקרא את סיפור המעשה בספר "זכרונות ארץ ישראל" שבעריכת אברהם יערי (1947). הזיכרונות שהיוו את הבסיס לסיפור נכתבו על ידי טוביה סלומון, בנו של יואל משה סלומון, ששמע לטענתו את הסיפור מאביו. הסיפור המסופר בבלדה ממזג יחדיו את תיאור שני הביקורים שקדמו לרכישת האדמות: הסיור הראשון באדמות שלאחריו נותר יואל משה סלומון לישון בכפר אומלבס, והסיור השני שנערך בלוויית הרופא היווני מזארקי.
רמי שלמון לא מנסה להיכנס לנעליו של אריק איינשטיין, אבל גרסת הרוק לשיר, הגם שהיא מרשימה, אינה יכולה להחליף את האופי הבלדי ששלום חנוך העניק במוסיקה שהלחין לשיר. זו הסיבה שאני מעדיף את הביצוע הקלאסי של אריק איינשטיין על פני הגרסה החדשה של "סטלה מאריס", שמבחינת פרשנות אינה מעניקה ערך מוסף לאופי הסיפורי של השיר, אלא מבליטה בעיקר את קווי המתאר הרוקיסטים המצוינים של הביצוע – השירה של שלמון, גם נגינת הגיטרות.
סטלה מאריס הבלדה על יואל משה סלומון
בבוקר לח בשנת תרל"ח/ עת בציר הענבים/ יצאו מיפו על סוסים/ חמשת הרוכבים.
שטמפפר בא וגוטמן בא/ וזרח ברנט/ ויואל משה סלומון/ עם חרב באבנט.
איתם רכב מזרקי/ הדוקטור הכסוף,/ לאורך הירקון הרוח/ שר בקני הסוף.
ליד אומלבס הם חנו/ בלב ביצות וסבך/ ועל גבעה קטנה טיפסו/ לראות את הסביבה
אמר להם מזרקי/ אחרי שעה קצרה: איני שומע ציפורים/ וזה סימן נורא.
אם ציפורים אינן נראות/ המוות פה מולך/ כדאי לצאת מפה מהר,/ הנה אני הולך.
קפץ הדוקטור על סוסו/ כי חס על בריאותו,/ והרעים שלושתם יצאו/ לשוב לעיר איתו.
אמר אז יואל סלומון/ ושתי עיניו הוזות:/ "אני נשאר הלילה פה/ על הגבעה הזאת".
והוא נשאר על הגבעה/ ובין חצות לאור/ פתאום צמחו לסלומון/ כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף, לאן פרח/ אין איש אשר ידע,/ אולי היה זה רק חלום/ אולי רק אגדה.
אך כשהבוקר שוב עלה/ מעבר להרים/ העמק הארור נמלא/ ציוץ של ציפורים.
ויש אומרים כי עד היום/ לאורך הירקון/ הציפורים שרות על יואל משה סלומון.
תגובה אחת
אני לא כל כך מסכים איתך, לדעתי החידוש של השיר מצויין ומנגיש לדור הנוכחי את הסיפור. אני לא חושב שאפשר להשוות בין הגרסאות בגלל שהם בז'אנרים שונים למרות שזה אותו השיר. החידוש הופך את השיר ליותר קצבי ויותר כיפי, משהו שלדעתי עכשיו הוא נחוץ