סיפור הפרברים1

סיפור הפרברים מגיע לג'אז

עיבוד שירי West Side Story לג'אז הוא אתגר מוזיקלי יוצא דופן, דווקא משום שהמוזיקה של לאונרד ברנשטיין כבר מכילה בתוכה יסודות ג'אזיים

מרכז המוסיקה תל אביב ניהול והפקה: ברק וייס
5/5

אחרי My Fair Lady, המנה הראשונה המצוינת בערב הג'אז שהוקדש למחזות זמר במרכז המוסיקה ת"א-יפו, קיבלנו את סיפור הפרברים (West Side Story) שהלחין לאונרד ברנשטיין למילים של סטיב זונדהיים. אותו הרכב, אותה זמרת – נעה לוי, שנשמעה כאילו השירים האלה נתפרו למידותיה.
היצירה, שעלתה לראשונה על במות ברודוויי בשנת 1957, היא מעין גרסת רומיאו ויוליה, סיפור אהבה טראגי על רקע תרבות עירונית ומאבקי כנופיות ברחובות ניו יורק.
למה West Side Story עובד כל כך טוב בג’אז? כי הוא הולחן כיצירה קלאסית בעל אוריינטציה ג'אזית. המלודיות של היצירה מאוד חזקות (כמו Maria ו־Somewhere), מונע במקצבים לטיניים טבעיים (America, Cool), מבנה פתוח שמאפשר אלתור. בהשוואה ל"גבירתי הנאווה", "סיפור הפרברים" הרבה יותר דרמטי ומודרני, נותן יותר חומר ל”מתח הרמוני”.
עיבוד שירי West Side Story לג'אז הוא אתגר מוזיקלי יוצא דופן, דווקא משום שהמוזיקה של לאונרד ברנשטיין כבר מכילה בתוכה יסודות ג'אזיים. בניגוד למחזות זמר כמו My Fair Lady או The Sound of Music, שבהם המעבד "מג'זז" מוזיקה תיאטרלית, ב- West Side Story הוא נדרש ליצור פרשנות חדשה למוזיקה, שכבר משלבת ג'אז, מוזיקה קלאסית, מקצבים לטיניים ותיאטרון מוזיקלי.
ברנשטיין כתב הרמוניות עשירות ומתוחכמות, הכוללות אקורדים מורחבים, מודולציות תכופות, מתח טונאלי שאינו נפתר מיד וסולמות מגוונים, לכן, מעבד ג'אז אינו יכול להסתפק בהחלפת האקורדים באקורדי ג'אז מקובלים. הם כבר שם. האתגר הוא למצוא זווית הרמונית חדשה מבלי לאבד את זהות היצירה. בשירים כמו "Maria" או "Somewhere", המלודיה נשענת על הרמוניה כה ייחודית, שכל שינוי משמעותי עלול לפגוע באופייה.
בג'אז נהוג לפרק את המלודיה, להזיז אותה קצבית או לשנות את צורתה. ב-West Side Story יש גבול עדין: אם משנים יותר מדי, השיר עלול לאבד את אופיו; אם משנים פחות מדי, העיבוד יישמע כמו שחזור של המחזמר. עדי רנרט בעיבודיו עמד נפלא באתגר. העיבודים האלגנטיים שלו שמרו על רוח המקור, פתחו כר נרחב לביצועים נפלאים של נעה לוי, שהצליחה להעניק לשירים עוצמה רגשית מבלי להישמע אופראית. לוי עשתה זאת באמצעות ניואנסים, דינמיקה וגמישות קצבית. במקום עוצמת קול, כשהיא מתקשרת עם ההרכב במינונים ג'אזיים מדוייקים.
היתה תחושה של מופע חד-פעמי נדיר באיכויותיו.

נעה לוי – שירה, עמית פרידמן – סקסופונים, עדי רנרט – פסנתר, עיבודים, אלי מגן – קונטרבס, אילן איצקוביץ' – תופים.

צילומי סטילס – מרגלית חרסונסקי

סיפור הפרברים מגיע לג'אז  Something Coming

Tonight

Cool

Maria

Somewhere

I Feel Pretty

America

share

0 אהבו את זה

share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן