משחק קלפים? משחק חוזר. עדן בן זקן מגלמת את המתקרבנת שמתלוננת על הגבר שלה שמשחק קלפים "כל יום בלילה" (למה לא "כל לילה") . א-מה -ה – ילד טוב סבבה. למה היא מתכוונת? לא ברור אם יש לו "דברים טובים" (בקלפים?) או אין לו. מה הבעיה שלו? מה שלה? היא רוצה לרקוד, לצאת למסיבות. א-מה-מה – מביא לה עצבים. גם מתריעה – אתה לא פוחד שאעזוב אותך? יצא סטריאוטיפ פרחה שטחית וצרת אופקים, שמה שמעניין אותה אינו דווקא הבן זוג ש"מוכר לה סיפורים", אלא הבילויים של עצמה.
בעיה כבדה, מצוקה נפשית? הצחקתם. בן זקן לא בוכה. היא מכייפת עם כל הסלסולים והצלצולים הערבים המרקידים. מוסיקה לכפיים, לישבנים, לקצות אצבעות הרגליים.
זו אינה פרודיה, גם לא טרגדיה על בחורה עממית שהופכת קורבן של שחקן קלפים. זוהי סמטוחת שטויות שמנפקים לה כדי להמשיך להריץ את "זמרת העשור". מיותר נדמה לי לשאול מדוע היא מסכימה לשירים האלה. מה מניע אותה לשיר שיר שלא שווה שלושים שקל, אבל ככל הנראה שווה מיליון, כשהיא תעלה בקרוב לשיר אותו מול הקהל.
.
עדן בן זקן משחק קלפים
זה כבר שלושה ימים/ יש לי כאב בפנים/ הראש עובד שעות אולי עדיף לשתות
אמרת אין כמוך שאת מספר אחת/ תגיד ת'לא פוחד להישאר לבד
כל יום הוא משחק קלפים בלילה/ וגם אם יש דברים טובים אף פעם לא נדע
למרות הכול הוא ילד טוב סבבה/ אז מה אם יש דברים טובים
אני רוצה לרקוד בלילה אין חוקים/ לצאת למסיבות אז מה אם ידברו עלי
כמה רגשות וכמה ריגושים/ תגיד לי למה למה למה
כן זו תקופה כזאת אני רוצה לצעוק/ מביא לי עצבים מוכר לי סיפורים
נתת לי מילה קראת לי חיים/ תגיד תלא פוחד תראה את הפנים
