נתחיל בזה שאני קורא ליוצרי הז'אנר המיינסטרימי העכשווי: די, תפסיקו לייצר שירי אוהבים מתקרבנים. אומר את זה פשוט: אני משתעמם. עוד שיר שבלוני על הנוטשת האכזרית? אצל עדן חסון האהובה לא סתם נטשה היא "מפנה תאיזור". מה היא משאית? עניין הניסוח הוא רק סימפטום לדלות השיר. הוא מחכה לה "בחלון", אורות כבים, עגלה נוסעת, מחשבות רצות. כל ה"תפאורה" המילולית הזו אינה הופכת את הטקסט מורכב/ מענין יותר. מצד אחד – לחשוב שהכל אבוד ביניהם. מצד שני, בכל זאת מחכה שישובו זה אל זו. רוצה "לשמור עלינו". שרבט משהו. אמינות? – ממנו והלאה.
אז כן: לא כל סינגר הוא במהות סונגרייטר משובח. מקצוענות לבד אינה מספקת. חסון הוא מקצוען בכל הקשור למוסיקה. לא באשר למילים. הוא לעיתים יותר מייצר מאשר יוצר. ה"תסריט" המוסיקלי כאן בנוי על תוגת הלחן והסלסול הרגשני הגבוה. הפעם הוסיף אלמנטים של דיבור בקצב איטי אולי כדי ליצר עוד אלמנט דרמטי. מקצב הסלואו מסתנכרן יפה במבנה מוסיקלי המורכב, משתדרג בעיבוד אלקטרוני סולידי המשכפל את קולו. התוצאה מבטיחה כי ערוצי הרדיו הידידותי יפתחו בחפץ לב את שעריהם. עדיין, מרגיש שיר פס יצור שישאר מול שערים סגורים של פנתיאון המוסיקה הישראלית.
עדן חסון ככה כל יום תסריט, בימוי ועריכה: רן יחזקאל ועדן חסון
שוב את מפנה תאיזור/ כמה רחוק את הולכת/ כשאת כועסת.
אי אפשר לחזור לאחור/ נגעתי נסעתי / רק שלא נחזור לזה
שוב האורות כבים ואת כבר לא מחכה לי בחלון.
רחובות מתים, חברים חותכים/ כי כבר אור.
עגלה נוסעת, ככה ברוטינה יום יום./ מחשבות רצות, כוונות עומדות
ואני לא יודע איך לשמור עלינו
כבר שבוע את לא כאן, לא שם/ זה שורף לחשוב שזה אבוד ביננו
בשביל זה אני מוכן.
ככה כל יום, יום, יום, יום/ ככה לחכות שנשוב/ שוב שוב שוב.
ככה לחכות בכל יום יום יום יום/ לחכות שנשוב
עוד לילה לבן./ כמה שתיתי אתמול./ אתמול? היום? לא חשוב
אכלתי משהו בכלל? לא חשוב
