שרבטו לעדן מאירי עוד שיר על גבר מתייסר בגין אהבתו המעורערת. מצד אחד "איך בונים מגדל שהתרסק" מצד שני "עוד נשארו מיליון סיבות להישאר". אני לא מאמין לטקסטים המתבכיינים הסתמיים האלה שמנסים להתביית על פס קול מלנכולי.
עדן מאירי שר עוד שיר מפס ייצור של מפעל שמתיימר לייצג את המיינסטרים הים תיכוני המקומי. יש שבלונות, יש מניפולציות. הבעיה היא שהכל כבר צפוי בטקסט ההתקרבנות הגברי הזה. הוא מציע לה "להתבונן יותר טיפה יותר עמוק מסתם להיזכר" (התבוננות עמוקה היא ענין של רגש?) , ואני תמה אם מאירי מבין מה רצו הכותבים לומר. הרבה יותר פשוט ולעניין: "תחבקי אותי חזק אל תגידי לי כלום".
היצרנים תוקעים שורות בלי הכרה, העיקר שהמנגינה תשרת את הזמר והטקסט המופרך. עדן מאירי, זמר מוכשר בעל גוון מסתלסל נעים ונגיש, אבל אותי כבר משעמם. הבעייה היא שהוא לומד לאמץ לעצמו את האינסטנט תמלילים המסופקים לו על די יצרני הלהיטים, במקום להתחיל לנסות לשיר אמת. טכניקת שירה מעולה ככל שתהיה – עדיין לא יכולה לכסות על ערוות מניפולציות סתמיות כמו "בואי ביחד נשתכר/ כי האמת כל כך רוצה להשתחרר". אלכוהול הוא שיביא לו את האמת? נו באמת?
עדן מאירי זוכרת
בואי ונדבר יותר/ טיפה יותר עמוק מסתם להצטער/ עוד נשארו מיליון סיבות להישאר/ ואת עושה פרצוף כאילו כלום כבר לא עוזר לך
בואי ביחד נתפרק/ תראי אותי אני מזמן כבר לא צוחק/ תגידי איך בונים מגדל שמתרסק/ אני רצוי אני חצוי אני אומר לך
בואי תחבקי אותי חזק, אל תגידי לי כלום/ את חזקה ממני/ תנצחי אותי כמעט וביחד נקום
זוכרת איך היית עומדת מחכה/ שרק אחזור הביתה/ לא ביקשת מילים רק נשיקה/ שלא ניפול למטה
ואת תמיד הכי הכי יפה/ ומי יכול עלינו ?/ תחבקי אותי חזק אל תגידי לי כלום/ וזה יבוא עלינו
בואי ונתבונן יותר/ טיפה יותר עמוק מסתם להיזכר/ עוד נשארו מיליון סיבות להתעורר/ ואת עוד בשלך נראה שכל זה לא קשה לך
בואי ביחד נשתכר/ כי האמת כל כך רוצה להשתחרר/ את כמו חידה שלא רוצה להיפתר/ אני שונא אני אוהב אני אומר לך
בואי ותקחי אותי לאט, אל תגידי לי כלום/ את חזקה ממני/ תנצחי אותי כמעט וביחד נקום
זוכרת איך היית עומדת מחכה/ שרק אחזור הביתה/ לא ביקשת מילים רק נשיקה/ שלא ניפול למטה
ואת תמיד הכי הכי יפה/ ומי יכול עלינו ?/ תחבקי אותי חזק אל תגידי לי כלום/ וזה יבוא עלינו.
