הגוזלים בסופו של דבר יעזבו את הבית. הקן יתרוקן. המציאות הזו עלולה ליצור תסכול אצל המאוהבים בילדות של ילדיהם. האב מתגעגע למפרע. מתבונן בגוזל ושואל שאלות – האם הוא יזכור את הימים התמימים ההם? האם אני אזכור?
מערכת געגועים וציפיות עתידית נוצרת מתוך ידיעה שחווית התלות בילדות בינך ובין הילד אינה לנצח. המחשבה על התפוגגותה היא שמייצרת את שירתו הנרגשת של עומר קפלן. החשש הוא לאבד את יפי תחושת התלות הזו. הטקסט ("בימים כשלא יכולת בלעדי/ בלילות כשעוד נרדמת בידי באישור שחיפשת בעיני/ האם אתה תזכור אותם ילד?") חוזר על עצמו יתר על המידה, ורק הביצוע הנרגש מעצים את מסכת התמיהות והשאלות.
הקול הטבעי האותנטי עולה על מסלול אוטוסטרדה. מתאים לאוסף שיר נסיעה פולק קאנטרי אקוסטי. שירתו של קפלן נשמעת סערת רגשות אמיתית. העוצמה שבכוונה היא שהופכת את השיר למלהיב.
עומר קפלן ילד
כמה זמן הם נשארים גורים/ כמה זמן עוד נישאר קרובים
כמה זמן עוד יספר לי שכואב/ בגלל ילדה אחת שהוא אוהב
ילד אולי כשתגדל תהיה אחר / אולי תעצור כדי להיזכר
בימים כשלא יכולת בלעדי/ בלילות כשעוד נרדמת בידי
באישור שחיפשת בעיני/ האם אתה תזכור אותם ילד?
שנינו יחד ככה בדרכים/ אתה צועק, תיכף ממריאים
אולי תזכור ספרי חלל/ אתה ואני מול כל העולם שני גיבורי על
ילד אולי כשתגדל תהיה אחר/ אולי תעצור כדי להיזכר
בימים כשלא יכולת בלעדי/ בלילות כשעוד נרדמת בידי
באישור שחיפשת בעיני/ האם אתה תזכור אותם ילד?
את הימים כשלא יכולת בלעדי/ את הלילות כשעוד נרדמת בידי
את האישור שחיפשת בעיני/ האם אתה תזכור אותם ילד?
ואם עדיין תחבק ואם עדיין תנשק/ ואם תמיד תרצה אותי קרוב
בימים כשלא יכלות בלעדי/ בלילות כשעוד נרדמת בידי
באישור שחיפשת בעיני/ האם אתה תזכור אותם ילד?
את הימים כשלא יכולת בלעדי/את הלילות כשעוד נרדמת בידי
את האישור שחיפשת בעיני/ האם אתה תזכור אותם ילד?
האם אני אזכור אותם ילד?
