נשתתף בצערו של עומר קפלן. לא נחשוד בכנות, אבל נעיר לא רק על כתיבה חסרת ברק פואטי אלא על ניסוח לא שירי. משפט כמו "עברו בערך מיליון דקות בהן אני עוד כועס", לא עובר בשום סדנה לכתיבה יוצרת. הוא לחלוטין אינו מוסיקלי.
קפלן כתב מכתב כאב למי שאיננו איתו. גם אם שפת השיר פרוזאית עד כדי צרימה, עדיין אני מאמין לתחושה הקשה העוברת בשירתו האפרורית הנרגשת. קפלן שם דגש על הזמן שעבר ועל חוסר האונים מול האובדן: "עכשיו אני לא יודע מה אני אמור להרגיש/ היית הכל עכשיו אתה אין ואני צריך להמשיך".
המוסיקה מצטיינת בעיקר בהבעה בלתי אמצעית. אין כאן נסיון לייצר הפקה דרמטית. האיפוק המדוכדך מתכתב עם פולק, שתואם את הצבע המלנכולי של ההפקה השמימית משהו ואת ההגשה הקולית הפשוטה.
*** עומר קפלן: "את השיר הזה כתבתי לפני שנה בדיוק, לקראת שנתיים מאז שאבא שלי נפטר. בימים אלה אנו מציינים שלוש שנים ללכתו המוקדמת, עדיין מתחבר לכל מילה בשיר, הגעגוע קיים באותה עוצמה וגם הכעס על הוויתור שלו בלי שום מאמץ עדיין נוכח."
עומר קפלן מיליון דקות בימוי וצילום: רון קדמי
עברו 730 ימים מאז שהלכת פתאום/ עברו בערך מיליון רגעים מאז ועד היום
עברו בסביבות 200 שיחות שהתקשרתי אלייך סתם/ עברו 20 או 30 חלומות שהופעת לי בתוכם
עכשיו אני לא יודע מה אני אמור להרגיש./ היית הכל עכשיו אתה אין ואני צריך להמשיך.
עברו 17 אלף שעות שלא ראיתי אותך/ עברו קצת יותר ממיליון דקות שלא הרגשתי איתך
עברו כמה רגעים קשים, אני הרגשתי את התחתית/ עברו הימים עכשיו שנים שאתה לא איתי בתוכנית
עכשיו אני לא יודע מה אני אמור להרגיש./ היית הכל עכשיו אתה אין ואני צריך להמשיך.
עברו בערך מיליון דקות בהן אני עוד כועס/ כועס שהלכת, ככה פתאום, פתאום בלי להסס
כועס שלא התאמצת בכלל להישאר איתנו עוד קצת/ כועס שאתה לא פה איתי אני כועס על המרחק
עכשיו אני לא יודע מה אני אמור להרגיש/ היית הכל עכשיו אתה אין ואני צריך להמשיך.
עברו 730 ימים מאז שהלכת פתאום/ עברו בערך מיליון רגעים מאז ועד היום
