הכל יחסי בחיים, ואנחנו בשר ודם, שעושים טעויות וחיים בבלאגן, ולא תמיד נמצאים בשליטה, ואין מה להתרגש, זה טבעי – אומר עידו מימון בעזרתם האדיבה של דור 3 לוס וג׳אזז. השמות האלה לא אומרים לי הרבה, אבל נעים מאוד – שמח להכיר, כי זהו הדור שעושה ראפ טוב.
ככל שהשנים עוברות והראפ מתפתח, כך ההפרדה בין ראפר לזמר הולכת ומטשטשת. פעם ההפרדה היתה ברורה. האם הזמרים ששרים "דווקא" הם עדיין ראפרים? האם באמת מדובר בשינוי כיוון, או פשוט בהתפתחות טבעית במוזיקה? האם הבידול בין ראפר לזמר עדיין רלוונטי בכלל? התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי בעיקרו מתעלמת מפן מוזיקלי מורכב באמנות הפוסט מודרנית הייחודית הזו. ראפ הוא לא נאום ולא שיח, אלא טקסט מתנגן לכל עניין ודבר. למעשה, בניגוד לתפיסה הרווחת, מלודיה תמיד הייתה מרכיב מהותי בראפ. היא שם, מתחבאת בין השורות, מתבטאת בהגיית המילים, בהנחתן על מנגינה קצבית, שהופכת רצפי חרוזים מדוקלמים לחיבור אפקטיבי של ראפ ושירה.
כזהו השיר הזה. המעביר בין הראפ לשירה טבעי, לא ניסיון דיכוטומי להפריד ביניהם. זו המהות של השיר הזה העטוף באווירה מלנכולית, המהדקת את הטקסט למוסיקה. החיבור בין מנגינה לקצב מקדם את האמירה, מימון ושות' הזריקו הרמוניה מתואמת להפליא לראפ בהפקה מלאת חום ונשמה כדי להגיש ראפ גמיש יותר מהראפ הקונבנציונאלי. מזכיר לי את הפוג'יז שערבבו בין מוזיקה קאריבית, ראפ ניו יורקי וקולות שירה מעולים.
עידו מימון: "חזרתי להוציא שירים חדשים אחרי 4.5 שנים מהאלבום הקודם וכל מיני סינגלים ואחרים שהיו בדרך. אני מרגיש בר מזל על ההתקדמות המקצועית שלי עם הזמן והאלבום החדש, שהוא עונה יצירתית מהגבוהות שהיו לי אם לא ה-, הולך הרבה יותר מהר ובקלות ואוטוטו הוא מוכן אחרי 3 שנים של נסיונות ועשרות שירים שגנזתי. נסגרתי השנה על הקו של הסימפולים והראפ, מסתבר שאתה יכול לעזוב את ההיפ הופ אבל הוא לא יכול לעזוב אותך, אחרי ארבע שנים שבהם זרקתי סימפולים וביטים לזמרים וזמרות בסגנונות אחרים, לא האמנתי שבגיל 32 עוד אתעסק בראפ אבל זה מה שקורה".
*** מתוך האלבום "פסטיבל מסמפלי סימפולים"
עידו מימון מארח את דור 3 לוס וג׳אזז דווקא
[וורס א’: דור3]
כל אחד סוחב עליו תיק, לכל אחד יש משהו שיושב עליו/ על כל אחד יש משהו מעיק, אם זה כואב זה מרגיש
ואם זה מרגיש אתה חי, ואם זה קשה אז זה טוב/ להמשך, לפחות, לא פחות, מהטוב
או יותר, מהרע, מהסיבה לקום מהמיטה/ אין ברירה, הבחירה, זה עוד לא נקלט, כל יום מההתחלה
[פזמון: דור3]
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן/ לא עשיתי דווקא, או בכוונה
פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
[וורס ב’: לוס]
אני לא יכולה, לשלוט על העולם/ כל פעם שהחזקתי חזק זה תמיד נשבר
אני רק מנסה להיות יותר טובה/ בשביל המחר ובשביל המשאלה
שבלב שלי, זה זורם בי/ ואין לי שום וודאות שזה ילך לי/ לא התכוונתי לכעוס, עשיתי ים טעויות
זוז מהצד, החיים בפרונט/ כי אין לי זמן שוב/ להתנצל על מי שאני/ להתבייש בדרך שלי
ואם ‘תה לא אוהב את זה כדאי שתבין/ שרק עכשיו התחלתי להגזים
[פזמון: דור3 ולוס]
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
[וורס ג’: ג’אזז]
זאת פשוט אני, לא ניסיתי להתריס/ לא ניסיתי לעשות שטויות, כיוונתי להכעיס
מה שעל ליבי, חייב לצאת תמיד/ לא יודעת איך לסתום ת’פה או איך מצטמצמים
זו פשוט אני, עושה הרבה פה בכל יום/ מנסה לסחוב פה עוד יום/ לא ליצור כאן דיסוננס
משמעות השיר, היא הכל עובר חביבי/ שיירה עוברת ושהכלב ינבח
זו פשוט אני, נו מה חשבת? אני מצטיינת/ בלהיות הכי גמורה, קלה מהרכבת/ עוצרת בכל תחנה ואז עוד מסתובבת
אומרים שהיא הכי גזורה בעיר, אני חושבת
אין כאן משחקים, חסרה של תקנה/ חסרת מעצורים, הכל פשוט קרה/ אין לי תכנונים, ואין לי תוכנייה
חוץ מלכתוב בתים, גם אין לי עבודה/ מדמיינת עוד שקלים עד שאהיה יציבה/ מוקפת אנשים כי אני משקיעה
אין לי שום גיבוי, ואין לי החלפה/ עד סוף החיים אני הולכת יחפה
[פזמון: דור3 ולוס]
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
[פזמון: דור3 ולוס]
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
[פזמון: דור3 ולוס]
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
לא עשיתי דווקא, או בכוונה/ פשוט יצא לי ככה, אני חי בבלאגן
