את "וזה קיץ" עידן חביב לא שר כ"עידן חביב", אלא נכנס לדמות נשית ומנסה לספר את עולמה מבפנים. זה מהלך לא טריוויאלי – זה לא גבר שמדבר על אישה אלא אישה שמדברת על עצמה בקולו
הפתיחה יוצרת מיד תחושת פגיעות: "להאמין שטוב ולדבר בביטחון / להרגיש יפה ואז שוב לאבד הכל" – שורה שמציגה תנודתיות רגשית חריפה. הביטחון והאובדן מגיעים כמעט באותה נשימה. הדוברת נעה בין אמונה בעצמה לבין קריסה, בין אופטימיות לבין תחושת כישלון. "סליחה שאני ככה אבל אין לי ברירה" היא שורת מפתח, משום שהיא מציגה אדם שכבר רגיל להתנצל על מי שהוא.
הבתים בנויים כמעט כמו יומן אישי. השפה יומיומית, אפילו מדוברת מאוד: "הנה עוד שבוע אני רצה כמו גנובה" או "נו עוד אחת סיפרה לי שאהבת גם אותה". אין כאן ניסיון לפואטיקה גבוהה. זה לא טקסט של משורר. דווקא הפשטות הזאת מעניקה לשיר אמינות.
בתחילת השיר חביב שר כמעט בלחישה. הקול נוגה, עייף, מהוסס. המאזין נכנס לעולם של אישה מותשת ממערכת יחסים לא יציבה. ואז מגיע הפזמון: "וזה קיץ זה להיות ביחד" – כאן כל השיר נפתח. המקצב מתרחב, התנועה קדימה מתחילה, והתחושה היא של יציאה לכביש פתוח. פתאום יש רוח, אור ושמש. זה רגע שבו המוזיקה סותרת את הכאב שנבנה קודם ומציעה מפלט.
זו אולי הנקודה החזקה ביותר בשיר: הוא לא עוסק רק באהבה כואבת אלא בזיכרון של אהבה. הקיץ כאן אינו עונה, אלא מצב תודעתי. הפזמון מתאר אידיאל: "מכונית אחת גיטרות חוף בלי אף אחד" – זו תמונת גלויה כמעט. פשוטה, אפילו קלישאתית, אבל מלאת געגוע.
מעניין גם שהשיר לא הופך את הגבר למפלצת. הוא פוגע, משקר, מתנצל, רב: "אחר כך תתנצל וכל הלילה אהבה", "אמרת גם לריב זה יחס" הדוברת לא מצליחה לשנוא אותו. היא ממשיכה להיאחז בזיכרונות. לכן השיר נע בין ביקורת לבין נוסטלגיה.
בסיום אחרי כל הדרמה, אין קתרזיס גדול. אין ניצחון. אין נקמה. "אז אני קמה מנסה להמשיך". יש מטבח, אוכל, מקלחת וים. אלו פעולות יומיומיות לחלוטין. דווקא הפשטות הזאת מעניקה לשיר כוח. הוא מסתיים לא בהצהרה אלא בניסיון להמשיך לחיות.
השיר נשען על תיאורים מוכרים מאוד של נוף שראלי — ים, קיץ, חוף, מכונית, אהבה וזיכרונות. אין כאן מורכבות לשונית גדולה, וחלק מהשורות נשמעות כמעט כמו משפטי שיחה רגילים. מי שמחפש עומק פואטי עשוי למצוא את הטקסט פשטני, אבל כוחו של השיר אינו בשירה גבוהה אלא באמינות. השילוב בין הקול הלוחש של חביב בתחילת הדרך, המעבר לפזמון שנוסע קדימה באנרגיה של כביש פתוח, והבחירה לספר את הסיפור מנקודת מבט נשית יוצרים שיר שנע בין דיכאון לגעגוע, ובין שבר לבין תחושת חופש רגעית. הוא מצליח לגרום לקיץ להישמע לא כמו עונה שמחה, אלא כמו זיכרון שאי אפשר להפסיק לחזור אליו.
עידן חביב וזה קיץ
להאמין שטוב ולדבר בביטחון
להרגיש יפה ואז שוב לאבד הכל
סליחה שאני ככה אבל אין לי ברירה
הנה עוד שבוע אני רצה כמו גנובה
לרדוף אחרי הכסף אבל מה עם אהבה
כששאלת למה ככה לא הייתה לי תשובה
וזה קיץ זה להיות ביחד
מכונית אחת גיטרות חוף בלי אף אחד
וזה תודה אחת גדולה לאלוהים
על השפיות השיגעון ושידעתי אהבה
סיבובים באוטו ערב חג יא בן זונה
אחר כך תתנצל וכל הלילה אהבה
אמרת גם לריב זה יחס
גם כן תשובה
נו עוד אחת סיפרה לי שאהבת גם אותה
מתהפכת לי הבטן וזה לא באשמתך
אנ׳לא באמת נרדמת זה הכל חלומות
וזה קיץ זה להיות ביחד
מכונית אחת גיטרות חוף בלי אף אחד
וזה תודה אחת גדולה לאלוהים
על השפיות השיגעון ושידעתי אהבה
וזה רגע שאני אזכור
רגליים בתוך מים ריקוד שלך בחול
מה אני עשיתי שאני זכיתי
אשכרה היינו גן עדן בכחול
אז אני קמה מנסה להמשיך
הולכת למטבח מכינה משהו לאכול
נזכרת, מקלחת
רוצה לשטוף ממני את הכל
ואחר כך? אחר כך הולכת לים
