את מיכה שטרית הגדירו ה"לו ריד" המקומי. ההשוואה אינה מוגזמת, כמו ריד, אי אפשר לחשוד בו שהוא למד פיתוח קול. כמו ריד הוא בלתי אמצעי ולא ממש "שר", אלא משגר את טון המחוספס נטו. הטקסטים לא עוזרים לקבל תעודת זהות מסוימת של הכותב. שירים על בדידות, על הפער שבין פעם ועכשיו ביחסים הבין-אישיים, על מה שבאמת מטריד את הבנאדם הפשוט שאינו מבין בכלכלה ובפוליטיקה. על מה שיותר מחלום.
הקריירה של מיכה שטרית מתחלקת כמעט לשתי זהויות אמנותיות שונות  אך משלימות:
האחת – קול דור של רוק ישראלי במסגרת החברים של נטאשה, והשנייה יוצר אישי, מופנם ופואטי בקריירת הסולו. בתוך הלהקה, שטרית פועל כחלק מדיאלוג יצירתי (בעיקר עם ארקדי דוכין). את המעבר לקריירת סולו אפשר לראות לא כניתוק אלא כהתבגרות.  שטרית ב״החברים של נטאשה״ הוא יוצר של התחלה -תנועה, חלום וחיפוש. שטרית הסולן הוא יוצר של המשך הדרך – זיכרון, אהבה מורכבת ושקט פנימי. אמן שהצליח לעבור מלהקת דור מכוננת אל קול אישי עמוק — מבלי לאבד אמת בדרך.

יצירתו של מיכה שטרית נעה בין רוק עירוני לבין שירה אינטימית. הוא אינו יוצר של “להיטים גדולים” במובן הפומפוזי, אלא של מצבי נפש מוזיקליים,  שירים שנשמעים כמו מחשבה שנאמרה בקול. שטרית בונה מתח רגשי דרך חוסר דרמה. במקום שיאים – יש התבוננות. האהבה והבדידות מוצגות כחוויה יומיומית, לא טראגית.
שירים כמו "יש זמן", "על קו הזינוק" מתקופת החברים של נטאשה הם  רוק של מסע – תחושת חיים בתנועה, חיפוש זהות, עירוניות ישראלית של שנות ה-90."על קו הזינוק” במיוחד מבטא מצב קיומי: תמיד רגע לפני התחלה.
בשירים כ"אינתי עומרי” ו־"אל ניניו” שטרית פיתח צליל ישראלי החוצה מודוסים מזרחיים, מלודיות ארוכות וזורמות, קצב פחות מערבי מובהק. ן ניכרת בהם תפיסה מוזיקלית ים־תיכונית שאינה ז׳אנרית אלא תרבותית – חיבור טבעי בין עברית, ערבית וספרדיות מוזיקלית. המוזיקה הופכת למרחב גיאוגרפי.
"באביב” ו־"שמחות קטנות” הם שירים שמוצאים דרמה דווקא ברגעים הקטנים  שינוי עונה, מחווה אנושית, תקווה שקטה.
אצל שטרית הזמן הוא נושא מוזיקלי ממש: – "יש זמן” – קצב נינוח שמסרב למהר, "בדקה אחת שפויה” – רגע קצר של צלילות בתוך כאוס.
הגשתו הקולית של שטרית היא מפתח להבנתו: אין הפגנת יכולת, אין דרמה מלאכותית, יש שבריריות אנושית, הוא שר כאדם בתוך הסיפור, לא כגיבור שלו. דרך השירים עולה שפה של מינימליזם רגשי, שילוב רוק עם פואטיקה עברית, השפעות ים־תיכוניות טבעיות.
המוזיקה של מיכה שטרית אינה מבקשת לרגש מיד- היא מחלחלת.השירים שלו מציגים יוצר שעסוק פחות בסיפור גדול ויותר בשאלה איך אדם חי, אוהב ומתמודד בתוך המציאות. במובן הזה, שטרית יצר אחד הצלילים המזוהים ביותר במוזיקה הישראלית: רוק שמדבר בלחש,  ונשאר לאורך שנים.

צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי

עשרת השירים הגדולים של מיכה שטרית – "מסמרים ונוצות" צילום: דוד גרנות

מיכה שטרית פייסבוק