"גלוחי העורף" של עידו פטרושקה הוא שיר עירוני לא “על העיר” אלא מתוכה.. אין כאן עמדה מוסרית ברורה, אין פתרון, אין סיפור שלם. יש אוסף מבטים קצרים, כמעט תיעודיים, שמרחפים בין חמלה לאדישות. הקול המחוספס והמקצב  הסימטרי יוצרים תחושת הליכה ברחוב בלילה: לא דרמה  לא רגשנות, אלא מבט קבוע קדימה.
"גלוחי העורף” מודל של  טיפוס עירוני, לוקח סמי פיצוציות, פורח בלילה, בטוח שהוא פיה. הם לא מוצגים כרעים או טובים אלא כמי שמרחפים בין דמיון למציאות. פטרושקה לא מגנה אותם. הוא גם לא מצדיק. הוא רק מתבונן.
"לא תמצא לך נדיב כמותו/ נדיב אבל אכזר" – הדמות היא פרדוקס מוסרי – יכול לתת הכל, יכול לפגוע בלי היסוס, לא דמות שוליים, אלא אדם לא מיוצב.
השיר נפתח ב"לא לנצח נהיה פה בנאדם/ גבר הוא אבק ברוח של הזמן" – זו שורת פתיחה קיומית,  אבל מיד נשברת: "ראיתי כבר כאלו שנגעו באלוהים אם בקצה הזרת, אם בזרג". המעבר מאלוהים לזרג הוא מעבר בין 
קדושה, גוף ורחוב כלומר גם ההתגלות וגם ההתבהמות מתרחשות באותו מרחב אנושי.
"חילוני ערבי או דוס — מבושם הוא ביוגו בוס" (האם הכוונה למותג אופנה כגרמני "הוגו בוס") השורה הזו מוחקת מגזרים.. הבושם (מותג) מחליף זהות.. הרחוב מייצר זהות חדשה: צרכנית, רגעית, לילית.לא משנה מאיפה באת –
בלילה אתה אותו טיפוס.
רגע האנושי היחיד בשיר, והוא לא פואטי: "עצוב לו שסילקוהו מביתו ונערתו עזבה אותו לבדו ועומד ולפניו יש עיר זרה הוא שואל עצמו אם יש שם פרנסה"  פתאום, מאחורי הקריקטורה – אדם.
אין כאן שיא רגשי, אין מוזיקה מתרוממת. הקצב הקבוע יוצר הליכה מונוטונית.. אין עליות ואין נפילות. זה גורם לשיר להישמע לא כזיכרון  אלא המשך הווה. הקול הגס לא מביע כעס, אלא עייפות. וזה קריטי: הדובר כבר ראה הכל — לכן הוא לא שופט.
“גלוחי העורף” הוא שיר על עיר שלא מתגבש לסיפור, כי אין אירוע מרכזי. לא ביקורת חברתית אלא צילום לילה של אנשים שחיים על קצה: קצת קדושה, קצת סמים, קצת אלימות, קצת בדידות. הם לא טרגדיה – הם מצב צבירה. הפזמון החוזר לא מסכם  – הוא מקבע. הדימוי המרכזי נשאר תיאורי יותר מדרמטי. זה שיר לא מטיף, כתוב בתערובת של שפה גבוהה ונמוכה י בלי הומור ציני, מונע במוזיקה שמשרתת תוכן. מיוחד מאוד.

פטרושקה גלוחי העורף

לא לנצח ניהיה פה בנאדם.
גבר הוא אבק ברוח של הזמן.
אך ראיתי כבר כאלו שנגעו באלהים
אם בקצה הזרת, אם בזרג – רשעים וצדיקים.
כל גלוחי העורף שלוקחים סמי פיצוציות הם פורחים בלילה בטוחים הם פיות.
לא תמצא לך נדיב כמותו, נדיב אבל אכזר. חילוני ערבי או דוס – מבושם הוא ביוגו בוס.
ועצוב לו שסילקוהו מביתו. ונערתו עזבה אותו לבדו. ועומד ולפניו יש עיר זרה. הוא שואל תצמו אם יש שם פרנסה.
כל גלוחי העורף שלוקחים סמי פיצוציות הם פורחים בלילה בטוחים הם פיות.
לא תמצא לך נדיב כמותו, נדיב אבל אכזר. חילוני ערבי או דוס – מבושם הוא ביוגו בוס.

פטרושקה פייסבוק