שמעתי בעבר קאברים טובים של רדיוהד של מוזיקאי ג'אז, למשל בראד מלדאו בגרסת סולו לפסנתר של "Paranoid Android", שהוקלט בפסטיבל ג'אז בצרפת. ירון הרמן, הפסנתרן הישראלי שבסיסו בצרפת, עשה את "No Surprises" עם הרכב שכלל את כריס טורדיני (בס) וטומי קריין (תופים). The Bad Plus, עשו את "קרמה פוליס". רדיוהד נתנה דחיפה מאתגרת לעולם העמוק והעשיר של הג'אז. אפשר בהחלט לומר שרדיוהד הפכה ללהקת הרוק, שמושכת מקהילת הג'אז את מירב תשומת הלב .
ההזמנה של פרנצ'סקה סורטינו מאיטליה לעשות עיבודים וניהול מוזיקלי של המחווה לרדיוהד, התבררה בסופו של דבר כבעייתית הן מצד העיבודים והן מצד השירה שלה. את גרסתה, כפי ששמענו בפסטיבל יפוג'אז – אעדיף לשכוח.
לצידה ניגנו החצוצרן קלבי לואיבורי מפינלנד, אבי אדריאן בפסנתר, ענבר פרידמן בגיטרה, גלעד אברו בבס, רוני הולן בתופים.
התוצאה הייתה לא רדיוהד ולא גרסאות ג'אז מרתקות. ההתחלה "Steps 15" דווקא הבטיחה, כאשר בעיבד שולב ציטוט של "טייק פייב" של דייב ברובק. ההמשך נשמע אפרורי, מאולץ, חסר נשמה. הזמרת עצמה, תוך כדי החלפת תוויים נשמעה כלא שייכת, אילתוריה יגעים, והקשר שלה עם הנגנים רופף עד פרום.
אין לי מושג איך הזמרת הזו לקחה על עצמה את האתגר לעשות עיבודי ג'אז לרדיוהד. זה נשמע יותר התאבדות מאשר העזה .
והנגנים? נראה שהם לא היו מסוגלים להפוך את הלימון ללימונדה. נשארה השאלה איך הפרנצ'סקה הזו הגיעה לפסטיבל?
צילום: מרגלית חרסונסקי
Everything In Its Right Place
Weird Fishes
Paranoid Android
15 Steps
