שלמה ארצי ויתר על פרס ישראל כי  הרגיש שקשה לו לקבל את הפרס בעיתוי הנוכחי, כשהמדינה שלנו פצועה ושסועה. לא עברו כמה שעות מהודעת הויתור, ושר החינוך צלצל לדקלון (יוסי לוי) להודיע לו, שהוא יקבל את הפרס. ההעברה בוצעה במהירות הבזק, כמו לומר לארצי – אל תעשה טובות. אנחנו ניקח את מי שמייצג את הציבור שבחר בנו, מנציגי המוסיקה המזרחית הישראלית הבולטים במקומותינו. במקום לוותר על חלוקת הפרס השנה, מיהר הפוליטיקאי להעבירו למוסיקאי אחר.
אני מסכים עם דעתו של דוד פרץ במאמר שכתב ב"ישראל היום". דקלון נבחר לקבל את פרס ישראל בסוג של ברירת מחדל – לא כשווה בין שווים בסדר המועמדים, אלא כמי שהוקפץ לפרס מטעמים שאינם רק אומנותיים.  אגב, אם הפרס ניתן לדקלון על המוסיקה של "צלילי הכרם", מדוע לא חילקו אותו עם למשה בן משה (בן מוש), יוצר ושותפו ליצירה, גם מי שחתום על  המהפך של המוזיקה המזרחית בישראל. האדם שחיבר את המקצבים התימנים וצלילי הגיטרה.
עם כל הכבוד למשה פרץ ולאייל גולן, צלילי הכרם וגם צלילי העוד של רמי דנוך הם החלוצים האמיתיים של מה שמכנים  "מוסיקה ישראלית מזרחית" . הם מי שיצרו את החיבור בין צלילי המסורת לבין הגיטרות החשמליות והצליל היווני.  אגב, זו הזדמנות לאזכר למחלקי הפרס גם את פועלו של דנוך,  בשירים כ"קסם המזרח" (ששרה בזמנה עפרה חזה) דרך "עפרה", "יער זקן", "איילת חן", ועד "סורו ממני", "חנהל'ה התבלבלה" ועד "שלום לבן דודי".
יש תחושה שממתוק יצא עז, שפרס ישראל לדקלון ולמוסיקה הישראלית המזרחית לא ניתן כאופציה ראשונה של מי שראוי לפרס ללא כחל ושרק אלא כמהלך חנופה פוליטי של הרגע האחרון. מהבחינה זו, ההחלטה מחזקת את תחושת הקיפוח המסורתית של המוסיקה המזרחית הישראלית. פרס ישראל לא צריך להינתן לדקלון כברירת מחדל של אפליה מתקנת!

דקלון וסגיב כהן מארחים את אהובה עוזרי – אימי אמי 

דקלון פייסבוק