כשאתה עוצם עיניים לצלילי סולו פסנתר של קית' ג'ארט, יש מצב שהצלילים יגיעו עד איזורים שאינם קשורים לרציונאל. איך נתאר את הסולו פיאנו כאן: פול אמוציונאל.
קית' ג'ארט החל להקליט את האלבום בדצמבר 1997, כשסבל ממחלת תסמונת התשישות הכרונית. הוא הקדיש את המוסיקה כמתנה לחג המולד לאשתו השניה, אן רוז. סיפר כי רצה לנסות פסנתר סטיינוויישעבר שיפוץ, ניצל את הסטודיו הממוקם ממש ליד ביתו. "הייתי מפעיל את הקלטת ומנגן כמה דקות. הייתי עייף מכדי לעשות יותר. ניגנתי כל כך רך, אבל הדינמיקה הפנימית של המנגינותהניעה אותי. זה היה אחד מאותם ניסים קטנים שאתה צריך להיות מוכן אליהם.,
האלבום מכיל שמונה סטנדרטי ג'אז, שני שירים מסורתיים, ומה שלא אופייני לג'ארט, רק אלתור אחד ("מדיטציה", המחצית השנייה של הקטע)
זה אלבום מאפק מאוד, כמעט ללא האלתורים הארוכים שהפכו את ג'ארט לכוכב פסנתר סולו בשנות ה -70. ועדיין – להקשיב שג'ארט סולו מביא את זן הנגינה המובחר שלו לשירים קלאסיים כמו "I Loves You, Porgy" ו" "Someone to Watch over Me", שומר על המוזיקה שלו כל כך פשוטה ונקייה מתחרות. הפעם גניחות מוכרות וקולות דוושת הפסנתר מצומצמים למינימום, ואפילו נלהבים, השירים כמו "Shenandoah" ו"My Wild Irish Rose" אינם נופלים לרגשנות. נגינת שתי הידיים של ג'ארט כה בטוחה, עד שזה נשמע כאילו המנגינות מנגנות את עצמן. יש מבקרים שהיו מדברים על נגינת הסטנדרטים כמוזיקת קוקטיילים בלובי המלון. אם יש לובי מלון כזה שמארח את קית' ג'ארט במוסיקה כזו, אני מזמין כרטיס וטיסה.
