קסנדרה וילסון זמרת הג'אז זוכת פרס הגראמי הלכה לעולמה בגיל 70. היא נפטרה בג'קסון, מישיגן, ביום שלישי בבוקר (1 בספטמבר). על פי הצהרה מטעם מנהלה לתחנת רדיו הג'אז WBGO, ווילסון הלכה לעולמה "בשלווה בביתה, מוקפת במשפחה, חברים קרובים ומנהלה". לא נמסרה סיבת מוות. הספדים רבים זרמו ברשתות החברתיות לזכר הזמרת.
קסנדרה וילסון הייתה מסוג הזמרות שלא צריך להגדיר אותן רק כ"זמרת ג'אז". דווקא הדרך שבה היא הרחיבה את גבולות הג'אז היא שהפכה אותה לחד־פעמית. עם מותה עולם הג'אז איבד קול מאוד אישי, עמוק ומזוהה.
היה לה קונטרה־אלט נמוך, כהה, מעט מחוספס ומאוד אינטימי. אבל הייחוד לא היה רק בגוון. היא ידעה לשיר כמעט בלחישה, להשאיר חלל בין המשפטים, למשוך מילה, להיכנס מאוחר לקצב ולגרום לכל צליל להישמע כאילו הוא נולד עכשיו. היא לא הייתה זמרת של "תראו כמה גבוה אני יכולה לשיר". הכוח שלה היה כמעט הפוך: ככל שהייתה חסכונית יותר, כך נעשתה מהפנטת יותר. ג'ון בטיסט ניסח זאת היטב בהספד שלו: "היא נשמעה כמו הדרום".
וילסון נולדה בג'קסון, מיסיסיפי, והבלוז של הדלתא, הגוספל, הפולק והמסורת האפרו־אמריקאית לא היו אצלה "השפעות" במובן האקדמי – הם היו חלק מהזהות שלה.
וזה מה שהפך את הפריצה הגדולה שלה ב־Blue Light 'Til Dawn ב־1993 לכל כך חשובה. היא לקחה שירים של רוברט ג'ונסון, ג'וני מיטשל, ואן מוריסון, אן פיבלס ואחרים והוציאה אותם מהמגירות שבהן הם היו אמורים להיות.
במקום "ג'אזית ששרה בלוז", היא יצרה משהו שבו הג'אז, הבלוז, הפולק והסול כבר לא היו ניתנים להפרדה.
אלבום חובה: Traveling Miles – כאן היא עושה משהו שאופייני לה במיוחד: לא מחווה למיילס דייוויס, אלא דיאלוג איתו. היא לקחה את המוזיקה של מיילס ואת הרוח שלה והעבירה אותה דרך הקול והעולם שלה. האלבום היה מועמד לגראמי.
ביצועים נבחרים (האזינו מטה)
"You Don't Know What Love Is"
אולי המקום הטוב ביותר להבין את הקסם שלה. סטנדרט מוכר, אבל היא הופכת אותו למשהו אפל, איטי, כמעט לילי. במקום להפגין וירטואוזיות היא יוצרת אווירה. זה מה שהפך את פתיחת Blue Light 'Til Dawn לכל כך חזקה.
Come On in My Kitchen" – Robert Johnson
אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך שהיא לא "שרה רוברט ג'ונסון" אלא מעבירה את רוברט ג'ונסון דרך המיסיסיפי שלה. הבלוז הופך אצלה למשהו חושני, מסתורי וכמעט על־טבעי.
Black Crow" – Joni Mitchell"
בחירה שממחישה את האומץ שלה. היא לא חששה לקחת חומר של יוצרים מעולמות אחרים ולהפוך אותו לחלק מהשפה שלה/
I Can't Stand the Rain" – Ann Peebles
אחד הביצועים המרשימים ביותר שלה. אפילו בביקורות על Blue Light 'Til Dawn הוא הודגש כגרסה שיכולה לעמוד מול המקור של פיבלס.
Tupelo Honey" – Van Morrison"
כאן שומעים את הצד החם והחושני יותר שלה. שוב, שיר שאיננו "ג'אז", אבל בידיה הוא נשמע כאילו תמיד היה שייך לעולם שלה.
"New Moon Daughter"
אם Blue Light 'Til Dawn היה הרגע שבו קסנדרה וילסון מצאה את הקול האמנותי שלה, New Moon Daughter מ־1995 היה הרגע שבו היא כבר הייתה לגמרי בתוך הטריטוריה שלה.
קסנדרה וילסון, זמרת הג'אז זוכת פרס הגראמי הלכה לעולמה בגיל 70 כאן בהופעה בפסטיבל הג'אז בים הצפוני 2003
