תוגת שירתה עשתה את עורי חידודין. רבקה זהר שרה את תחושת הלעתיד לבוא, שאחרי לכתנו.
השיר מנוסח לא מדויק: "אם נלך" מצב של ברירת מחדל, כשברור, שאין קיים כאן תנאי, והניסוח צריך להיות – "כשנלך". מחשבות על המוות עוברות בראש של כולנו, הרי זה חלק מהחיים. זהר שרה מתוך תהיה מה יהיה אחרי מותה, כשיתחילו לפשפש בחיים הכי אינטימיים שלה: בבית, בחפצים, במזכרות. אין לאף אחד תשובות חד משמעיות. מחשבות הטרום מוות הן שמייצרות את הקינה המופלאה הזו, שנשמעת מספד ללא ניחומין.
הפתיחה הווקאלית המקהלתית אינטגרטיבית להמשך, מנגינה נוגה וקצב שמכילים עומק התהיות. רבקה זהר שרה את ההרהור שמעליו תלוי סימן שאלה ללא תשובה – ברגש מצמרר שכולו אמת. העיבוד – תפאורה אקוסטית מעצימה של האבל העתידי. אקורד הסיום בפסנתר מהדהד את הסיטואציה שמשאירה אותך בחוסר אונים, עצוב תוהה, מדוכדך.
רבקה זהר אם נלך
ואם נלך/ מי ישאר לקרוא בשמנו/ מי יהסס/ מי יחפש
ואם נלך/ מי ישקה את כל פרחינו/ יישן במיטתנו/ אם נלך
ואם נלך / מי יבין את בדיחותינו/ מי יצחק/ מי יצעק
ואם נלך/ מי יהיה דומה לנו/ מי יזכיר/ את כל מה שהיה
ואם נלך/ מי יכנס במקומנו/ יגשים את חלומנו
מי יזעק את שתיקותינו/ ואם נלך/ מי יביט בתמונתנו
מי יכתוב ביומננו/ מי ישים תו בשירנו/ אם נלך
ואם נלך/ מי יפסע בשבילנו/ מי יזכור/ מי ידליק את האור
ואם נלך/ מי יתגלגל אל נשמתנו / ישאל שאלתינו/ אם נלך
