"רגע" של רגיני (שמה האמיתי: מאיה ברנד-פיגנבאום) הוא שיר שמסמן המשך ברור לכיוון האמנותי שלה: פופ עירוני שמושפע מאפרוביט, R&B עכשווי וראפ מלודי, עם טקסט שנשמע כמו שיחה טבעית ולא כמו שיר אהבה קלאסי, שיר שמעדיף אווירה (vibe) על פני דרמה, זרימה על פני מבנה מסורתי, ולכן הוא מצליח בעיקר בזכות ההפקה וההגשה ופחות בזכות הכתיבה.
אין כאן סיפור של ממש. רגיני פונה אל גבר שהיא נמשכת אליו, אבל אינה נמצאת במקום של דרישה או תלות. כבר בתחילת השיר היא מגדירה את מערכת היחסים: "גם אם לא תענה לי יום או יומיים אני יודעת מה שהיה שם אין לו תנאי." זו גישה בוגרת יחסית לשירי אהבה עכשוויים. במקום קנאה או דרמה, יש ביטחון עצמי. היא אינה רודפת אחריו אלא מציעה קשר שמתפתח בקצב שלו.
גם השורה: "יש נחת להיות האחת שלא לוחצת." משרטטת דמות נשית שיודעת את ערכה ואינה מנסה לכפות את עצמה.
הטקסט כתוב כמעט כולו בשפת היומיום שלה: "Leo sign", "וייב", "הייפ" – חלק מהשפה הטבעית של השיר. רגיני כוץבת בשפה שמושפעת מהתרבות הדיגיטלית, מהרשתות ומהפופ הבינלאומי. זה מעניק לשיר אותנטיות עבור הקהל הצעיר, אך גם עלול לגרום לו להתיישן מהר יותר. ביטויי סלנג ומונחים טרנדיים נוטים להיות קשורים לתקופה מסוימת.
בשיר אין מעבר לפזמון מלודי.הקטע  "רגע רגע רגע… תיגע תיגע תיגע…" אינו מתפקד כפזמון קלאסי עם שיא רגשי. הוא ממשיך את אותו גרוב שהתחיל בבית הראשון – בחירה אופיינית לפופ העכשווי שמושפע מ-Afrobeats ו-R&B: פחות שיאים דרמטיים, יותר זרימה רציפה. מצד אחד, זה שומר על האווירה המהפנטת. מצד שני, אחרי כמה דקות נוצרת תחושת אחידות מסוימת. חסר רגע מוזיקלי שמפתיע או פותח את השיר לכיוון חדש.
ההפקה היא מרכיב דומיננטי:  המקצב מושפע בבירור מאפרוביט: בס רך, הרבה מרווח בין הצלילים, תחושת תנועה כמעט תמידית. זהו גרוב שלא דוחף קדימה בכוח אלא "מתנדנד".ההפקה גם משאירה מקום לקול של רגיני ואינה מעמיסה עליו. יש תחושה אוורירית שמשרתת היטב את הנושא.
רגיני אינה זמרת שמנסה להפגין עוצמה קולית. – היתרון שלה נמצא בפרייזינג – הדרך שבה היא "יושבת" על הביט. היא כמעט מדברת את השיר, מחליקה בין ראפ לשירה, וזה נשמע טבעי מאוד. יש בביצוע אינטימיות ולא מעט כריזמה.
לירית, השיר אינו מתפתח. לאחר הבית הראשון אנחנו כבר יודעים: היא רוצה אותו, היא לא לוחצת, יש ביניהם משיכה. מעט מאוד נוסף בהמשך. גם החזרות: "רגע רגע רגע" ו"תיגע תיגע תיגע" יוצרות קליטות, אבל אינן מוסיפות משמעות חדשה. חלק מהשורות נשמעות כמו משפטים שנועדו לייצר אווירה יותר מאשר לבנות דמות – "תהיה הרבה אש אם אתה Leo sign" זו הברקה רגעית, אבל היא אינה תורמת במיוחד להתפתחות הרגשית של השיר.
"רגע" אינן יצירה לירית מורכבת. הוא שך לעולם של הפופ העירוני העכשווי, שבו הגרוב, ההפקה והאווירה חשובים לא פחות מהמילים. ההפקה של דודא מצליחה לחבר בין השפעות של אפרוביט, R&B ופופ מודרני, ורגיני נשמעת טבעית, בטוחה ומזוהה עם הסגנון.
עם זאת, השיר סובל ממבנה אחיד יחסית ומטקסט שאינו מתפתח מעבר לרעיון הראשוני. הוא נשען יותר על וייב מאשר על דרמה, ועל תחושת זרימה יותר מאשר על סיפור. אבל דווקא בכך טמון כוחו: זהו שיר שנועד להיספג בהאזנה ולא בהכרח להדהים בקריאה. הוא מצליח לייצר אווירה קלילה, אינטימית וממכרת, ומחזק את מעמדה של רגיני כאחת היוצרות שמביאות לפופ-ראפ הישראלי פן ייחודי מעניין.

רגיני רגע

אין יותר דבר שמכביד עליי
גם אם לא תענה לי יום או יומיים
אני יודעת מה שהיה שם אין לו תנאי
זה בסדר גם אם זה לא יקרה עכשיו
יש נחת להיות האחת שלא לוחצת
קח את הזמן בבלאגן
הכל בסדר
כי אני בדיוק לא בערך
מה שאתן כן יש לו הרבה ערך
אז תתקרב אליי לאט
אני גם, אקח את הזמן
תהיה הרבה אש אם אתה Leo sign
אבל לא נישרף
אם תהפוך אותי למים אז
רגע רגע רגע
וזה שם
ככה תיגע תיגע תיגע
בי עוד פעם
כשזה גב לגב לגב
אין בעיה
גם אם יש בינינו קילומטרים בסוף נמצא רק
רגע רגע רגע
וזה שם
ככה תיגע תיגע תיגע
בי עוד פעם
כשזה גב לגב לגב
אין בעיה
גם אם יש בינינו קילומטרים בסוף נמצא רק
יש לך מספיק גדול?
לב שיכול להכיל את כל האהבה שיש לי לתת
תשכב איתי על חול
נרגיש את השמש שמנשקת
את הרוח שמלטפת
יש כל כך הרבה דברים שרציתי לדבר עליהם
עליי ועליך
וכל השאר לא מעניין אתה מהמם
שם לי את היד על המותן אני מתחממת בייב
רציתי שנרגיש בבית גם אחרי יומיים
ולא נדבר על אם זה one night או שזה שנתיים
כן הרגשנו וויב
אבל לא תמיד יש את ההייפ
לדחוף קדימה ולפתוח תלב על מאתיים
אז רגע רגע רגע
וזה שם
ככה תיגע תיגע תיגע
בי עוד פעם
כשזה גב לגב לגב
אין בעיה
גם אם יש בינינו קילומטרים בסוף נמצא רק
רגע רגע רגע
וזה שם
ככה תיגע תיגע תיגע
בי עוד פעם
כשזה גב לגב לגב
אין בעיה
גם אם יש בינינו קילומטרים בסוף נמצא רק 

רגיני פייסבוק