"שלום לתמימות/ למדתי גם אני לשקר/ לא יקרה לי דבר אחרי שאמות/ אין בסוף עולם אחר/ למדתי גם אני לשקר/ לא יקרה לי דבר אחרי שאמות/ אין בסוף עולם אחר". רונית שחר חוזרת לשיר הזה, ששמו היה גם שם אלבום הבכורה שלה שיצא ב-1996. למעשה מופע המחווה לאלבום נועד לעלות בפסטיבל הפסנתר באוקטובר 2023, אבל המלחמה שפרצה דחתה את המופע והוא צולם והוקלט ל – כאן 11.
נחזור 27 שנים לאחור. תודה לספריית התקליטים שלי. רונית על אלבומיה מככבת בו. מצאתי אותו קלי קלות. יש סיבה לחזור לאלבום ההוא.
"שלום לתמימות" הוא אלבום של זמרת יוצרת במלוא מובן המילה. מהשיר הפותח "ועכשיו ניגע" דרך "תמיד זה בינתיים", "אהוב יקר" ועד "כוח המשיכה", "מרחק נגיעה" ו"סיטואציות של שלב שבור" רונית שרה שירי כאב, מונולוגים של תיסכול, חיבוטים, תהיות על החיים, אכזבה מיחסים, מות האהבה, הפער בין אמת לשקר. המוסיקה מגיעה ממקומות עמוקים, חושפת כאב, מעובדת באוריינטציה מעורבת של פולק ישיר ופשוט לרוק גיטרות עשיר.
רונית שחר נשמעה לי תמיד סינגר-סונגרייטרית מקומית ייחודית בעברית שידעה ליישם דברים טובים מהמהות של הפולקרוקריסטיות, הסוזן ווגיות, הג'וני מיטשליות ומהג'ניס איאניות. יש לה קווי מתאר של Folk, עם נגיעות Rock, מוסיקה הרמונית. שירה בלי מלודרמות, רגש מאופק, אבל טונים שמשדרים את עומק תחושותיה.
במוסיקה שלה מובנה סגנון אישי, פולק אותנטי, מלודיה טבעית, טרובדורית ששעון האופנה אינו מאיץ בה. אם אפשר לדבר על דיוק בהבעת תחושות – זוהי רונית שחר באלבום הזה ובאלבומים שיבואו אחריו.
עיבודים והפקה מוזיקלית: יהודה עדר
