לא הייתי מתחיל שיר זכרון טראומטי במילה האקראית והשטחית "זוכרת". הסיפור שבשיר הוא הרי הרבה יותר מאשר להיזכר באירוע מן העבר. הוא טבוע בנפש. הוא הרבה יותר קשה מאשר זיכרון מעורפל. סודות שהשאירה בתוך שיחים, "שרידי קטל חלודים", סיפור אישי בהמשכים מן העבר על אהוב שאבד שממשיך לחיות בקרבה "אותו אני שותקת, כל השנים, עד שאמות". ה"זוכרת" הוא ניסוח שמקטין את עוצמת האירוע למשהו שחלף ולא השאיר עקבות.
קצב אמצע ומנגינה קסומה מעלים את הסיפור על מסלול מרכזי. הזיכרון מושר על ידי רחל ירון בטון רך שמכיל את הערגה. צבע קולה מוסיף לאווירת הגעגועים. המבנה של השיר, ההרמוניה העיבוד מייצרים פופ "סינמטי" נגיש בזרימה שמקרב אל הסיפור וממחיש תחושת הגעגועים, פחות נוגע בעומק הטראומה והבעיות הנפשיות שסוחב הזיכרון.
*** לפי ההודעה לעיתונות, השיר הוא חלק מ"כל הגיבורים עזבו" מאת נדב דלומי המוגדר "אלבום קונספט". סופיה, שעלתה מסטלינגרד, כיום בת כמאה, שצוללת אל זכרונות העבר, היא אחת מארבעת גיבורי האלבום (פוליטיקאי רקוב, קשישה בודדה, חוזרת בתשובה, ובחור צעיר שננטש בידי אביו) החיים בישראל של המאה ה-21, ומשקפים בדמותם את החברה. באלבום עצמו קיבלה כל אחת מהדמויות צבע, אופי ועיבוד טקסטואלי ומוזיקלי נפרד. בין השירים יש גם דיאלוגים ומונולוגים.
בין המשתתפים באלבום: שי אביבי, רבקה מיכאלי, אסי לוי, רחל ירון, דני שפירא וליאת ציון.
רחל ירון היער
זוכרת צריף וגשם, הרבה סודות השארתי שם/ סירות על גדת הוולגה קוראות לי שוב לבוא, לבוא איתן
בתוך שיחי הפטל, בין סבך קוצים חדים/ נחים שרידי הקטל חלודים
זוכרת את הדרך, עקבות שלגים בחורף קר/ השמש משקרת, האביב היה כל כך קצר
עגלת סוסים עוברת ברחוב הצר, הלא מוכר/ הכל נראה אחרת, כמה זמן עבר?
קורא לי! לשם, סופיה! סופיה! שלי…/ קורא לי! לשם, סופיה! סופיה! שלי…
זוכרת את הבית, שם בחצר, עץ בודד עמד/ ושמי עליו מופיע, שם אחר חרוט ליד
אותו אני שותקת, כל השנים, עד שאמות/ גורל רצה אחרת, אהוב שלי אבוד…
