תחושת הפחד של שושנה היזמי נעה על על הספקטרום הרגשי ועל הספקטרום הלשוני. בשיר היא מתוארת כ"טיפות של דאגה" שנאספות שוב. לא משהו דרמטי כי הרי הן "כה קלילות". התרופה המהירה היא ב"אולי מחר יהיה בסדר". היזמי אינה משקפת איום כלשהו, אלא שגרת פחד של אתמול שתשוב מחר. ה"יהיה בסדר" הוא בדרך כלל אמירה המסמלת שטחיות הרפתקנית, אמונה לא רציונלית, שאננות וביטחון עצמי מופרז. אצל היזמי ה"יהיה בסדר" הוא תרופת הרגעה שכיחה.
בספקטרום הרגשי, היזמי מגישה את התחושה בשיר סולידי, בשירה צנועה, של סינגר סונגרייטר שאינה מתאמצת להוכיח יכולות שירה (שאין לה) אלא מספרת את עצמה בישירות בלתי אמצעית. המנגינה יפה בתוגתה המאופקת, בקו המלודי שמשרטט במדויק את התחושה. יש בביצוע הזה עדינות של הליכה על קצות האצבעות, סלסולים קוליים שמוסיפים צבע יפה. ההפקה המוסיקלית העניקה לה מינונים אקוסטיים שמייצרים אווירת הזיה, כאילו המחר שלה הוא אופורי. אכן אל חשש אפשר לנשום, והנשימה הזו מתכתבת נפלא עם המוסיקה ועם המחר שלה.
שושנה היזמי אולי מחר בימוי, צילום ועריכת קליפ: גיל וולפסון
טיפות של דאגה/ נאספות אל שביל ביתך/ כה קלילות הן/ לידך
הפחד של אתמול/ כרסם בך את מחר/ והיום חשבת/ שאי אפשר
אולי מחר יהיה בסדר/ מי אמר שלא/ אולי/ אולי בכלל יהיה בסדר
זה זמן/ שלא העזת/ להישיר מבט/ לא אל עצמך/ ולא אל אף אחד
לאן את הולכת/ לאן תוכלי לחזור/ את חושבת/ זה יעזור
אפשר עכשיו לנשום/ את תראי/ יהיה בסדר/ היום מחר/ יהיה בסדר
