שמעתי אומרים, שב- 2020 לא נערך פסטיבל פסנתר בעטיה של הקורונה. תשאלו את שלום חנוך. מבחינתו היה גם היה (פסטיבל) – רק בלי קהל. אחד מ-8 מופעים שנערכו באכסדרת המוזיאון צולמו לטלויזיה. "יציאה 2020" היה היתה. כתבתי עליה: אחת ההופעות האקוסטיות-אינטימיות המרגשות והחשובות של חנוך.
בשידור של הערב שלום אמר למראיינת: "אם ישאלו אותי, איך אני עובר את תקופת הקורונה, אגיד – "כרגיל".
הייתי אומר: לא ממש רגיל, כי שלום נראה שמח עד מאושר לפגוש את הקהל. אחרי הפתיח האינסטרומנטלי של "שבלול", הוא עלה ואמר: "חיכיתי לכם". גם הקהל חיכה לו. הוא קיבל בחום גם את השירים הפחות מוכרים מהאלבום החדש, "הרצל לילינבלום", באווירת סלון נוחה, סאונד אקוסטי עיבודים חמימים, ובעיקר שלום פתוח, מחייך, אנושי, סטורי טלר שמספר סיפורים לפני השירים מסיני ועד איביזה.
"הרצל לילינבלום" אלבום שלא צריכים להמתין עד שיהפוך רלוונטי כמו "חתונה לבנה", בזמנו. הוא נכון לעכשיו ולתמיד. שלום בחר 6 שירים מתוכו.
הכאן והעכשיו יכול להיות – פינת הרצל לילנבלום. זמן מאוד עכשווי של יפו-תל-אביב. באנלוגיה לזמן הארצי: "משאית ירוק/כל הזמן עומד/ על המדרגה/ שאני יורד". מצב מעורר דיכאון. הקונטרסטים של החיים ב"שחור לבן" – שונא קיצוניות, אוהב את החופש, שונא אלימות.
השחור והלבן בתודעה של הילד=אמן אינם אותם שחור-לבן של החיים הבוגרים ללא התמימות. ואם ילד – אז "שלום" על "פולניות" ביחסי אמא לבן. "לקרוע ים סוף" – שיר שנשמע כמו חזרה לימי וודסטוק העליזים – הרצון לשחרור מכבלים ומוסכמות, לחוות את החיים עד תום. מצד אחר, הוא נמצא על קרקע המציאות, מתפלסף עם האמונה הדתית על העולם הבא ב"מכאן עד הקצה" – זה מה שרואים עכשיו, זה מה שיש – "כי אין עולם אחר/ את זה יודעים כולם"… "כי החיים יודעים והמתים – אינם".
אנשים צעירים כנראה לא הגיעו לשמוע שלום בשביל הכאן ועכשיו. הם רצו באופן הכי טבעי את האתמול. שלום חנוך מבין את הצרכים הללו. כל החלק השני היה האתמול בסיועם היעיל של משה לוי על קלידים ואקורדיון, שממשיך "לצאת" עם שלום לבלות בהופעות, אלי מגן המיומן ורון אלמוג – תופים.
בסיום "משיח" בא. בהדרן הוא נתן "מאיה". לפניהם אנרגיות מוספות ב"בואי לרקוד" הרוקנרולי. ישירו איתו "אדם בתוך עצמו". במופע האקוסטי, גם הנגינה המדודה של משה לוי, התמיכה בשלום בקצב ובהרמוניה במינונים מדויקים, אפשרו לזמר לגעת בשירים באוירה לא מכופתרת של סיפורים, קטעי מעבר וחיוכים חמים.
"יציאה" רגועה וכיפית אחרי כל השנים. שלום חנוך בזמן הזה מעדיף את השירים שלו אקוסטיים למהדרין, כ"פולק סונגס". מהורהר-נוסטלגי מבלי להתמרח בגעגועיו. אחרי 24 שירים, אפשר לומר: שמענו ביצועי רגש, תרצו – ביצועים מרגשים. שלום חיכה לקהל. מה הוא בלי קהל. פניו היו לקהל. נדמה לי, שאפילו הוא (הקהל) לא נשאר עם חצי תאוותו בידו.
שירים: שבלול (אינסרומנטלי) שחור לבן, אחת, הרצל לילינבלום, שלום, לקרוע את ים סוף, מכאן עד הקצה, סאן פרנסיסקו, שיר דרך, גיטר וכינור, לאט לאט, העץ הוא גבוה, בואי לרקוד, אדם בתוך עצמו, נגד הרוח, ככה וככה, משיח, בגלגול הזה, מאיה.
שלום חנוך הרצל פינת לילינבלום – האלבום
צילומי סטילס: מרגלית חרסונסקי
