ב"הכוכב הבא" הקודם – תמיר גרינברג היה, מן הסתם, מייצג את ישראל באירוויזיון. אפשר היה לבנות עליו הררי ציפיות. הא זמר על מכל בחינה. הניצחון שלו היה ברור כבר מהאודישנים הראשונים. ב-18 באוגוסט הופיעה כאן כותרת:  תמיר גרינברג הוא הכוכב הגדול של התחרות. אז הוא הציג שיר מקורי  You Should Be Here בביצוע ריתם אנד בלוז דרמטי ובתזמור והפקה, שהעניקו לשיר מימד של שאו בסגנון אמריקני מהוקצע. הביצוע הפתיע בגוונים הקוליים, פלצטים נוסח קרטיס מייפילד, צרידות נוסח ריי צ'ארלס. כתבתי אז: "גרינברג הוא הכוכב הגדול של התחרות השנה, יוצר, פרפומר, אמן מוסיקה ממדרגה ראשונה".
בגמר אפשרו לו לחזור על שיר שכבר ביצע Tell Me Where The Light Goes. גם כאן ברור היה, כי זו הכנה להכתרתו כזוכה במיליון השקל.
בתוכנית הפותחת של העונה גרינברג נתן ביצוע פסנתר רווי ביטחון ל"הו דארלינג" של הביטלס. הבנו שיש לו את זה, כלומר – יכולת להטעין שיר באמוציות המחוברות לנגינה מודגשת בפסנתר ולקולו הצרדרד, אבל נדמה היה שבקאבר הזה הוא היה בומבסטי מדי, מתוך רצון לעשות רושם עז על הפתיחה. ב – Tell Me Where The Light Goes הוא  "התפוצץ" פחות ושר שיר מקורי, בלדה שהיא שלו בלבד כסינגר סונגרייטר מבטן. כבר אז כתבתי: "שיר וביצוע שראויים לפרס ראשון. מנגינה, מילים, עיבוד לפסנתר". זמרי פסנתר יוצרים בתחרויות ריאליטי מוסיקה שאינה קשורה עוד לאירוויזין – ראויים להערכת יתר, והפעם זו היתה הזדמנות ל"הכוכב הבא" לסלול לעצמה מסלול חדש, שיבדל אותה מתוכניות ריאליטי מוסיקה אחרות. תמיר גרינברג הוא דוגמא יוצאת מן הכלל.
הוורסטיליות שלו היא שהופכת אותו לזמר ייחודי בכל תולדות תחרויות הריאליטי-מוסיקה. גרינברג יכול לאמץ כמעט כל ז'אנר. הוא מצטיין באנגלית. כשהוא שר Crazy In Love של ביונסה, הוא יכול היה להרשות לעצמו את כל הפרודוקציה (4 זמרים, 2 נשפניות) בעיבוד ר-נ-ב מלוטש בנוסחים אמריקנים מהוקצעים, ועדיין לבלוט בהגשה מהוקצעת, מלאת ביטחון. לרגע חשתי כמו חיבור בין ג'ו קוקר לריי צ'ארלס. ואז – שוב Tell Me Where The Light Goes, בלדת סול נפלאה של האולד סקול, וביצוע של מנעד קולי (משחק בין הצרוד הנמוך לפלסט הגבוה), ורגשי ממדרגה ראשונה.

תמיר גרינברג ניצחון ידוע מראש Tell Me Where The Light Goes

כאמור, ניצחון ידוע מראש גם מול זמרים טובים ומצויינים כמו ואלרי חמאתי, ששרה "מחכה" המוכר מריטה בחיבור מעט כפוי של עברית וערבית, שכבר נשמע כמו מיחזור של נוסחת הצלחה, ו"תפסת לי מקום" המוכר מבניה ברבי – בחירה לא הכי מוצלחת לשיר גמר, בביצוע מלודרמטי וצעקני מדי.

ואלרי חמאתי – "מחכה"

גם למתן לוי לא היה סיכוי מול גרינברג, למרות שנשמע לאורך כל התוכנית כאחד מהזמרים המבטיחים מקצועית במשבצת המוסיקה הישראלית-ים-תיכונית. בחירת השיר "ואם תבואי אלי" של עידן רייכל לשלב הגמר היתה טעות. הוא לא שיחזר בשיר הזה את יכולותיו הטבעיות הגבוהות. הפקת הדאנס שעיטרה את הביצוע פגעה בו ובשיר. גם הביצוע של "עד מתי אלוהי" המוכר מזוהר ארגוב היה עמוס מדי והסלסול צעקני מדי.

מתן לוי – "ואם תבואי אלי"

שי המבר לא העצימה את "דברים שרציתי לומר" של רוטבליט את פוליקר. צדק אמדורסקי כשטען, כי שיר מהסוג הזה צריך לייצר קסם חדש, והוא לא נוצר. במקום זאת צפינו בקטע מביך של השופטת קרן פלס, שממשיכה להרגיש כפטרונית של המבר מאז "בית הספר למוסיקה". פלס לא התייחסה לביצוע, ורק ציינה שהמבר צריכה להיות חלק מ"תעשיית המוסיקה"  (למה "תעשייה"?), בה נמצאים בין המושמעות ביותר שתי יוצרות דגולות … "אני ונעמי שמר ז"ל".
קשה היה לראות בחושך את כמות הגבות המורמות על ההשתבחות העצמית הזו, והניסיון לעוף על עצמה ולתפוס טרמפ יחסי ציבור על חשבונה של המבר הצנועה, שגם היא ככל הנראה לא הבינה את הסופרלטיב שפלס העניקה לה – "הרגשתי כאילו יהודית רביץ פגשה את חוה אלברשטיין", אמרה פלס. נשמע כמו הרבה הערות חסרות שחר שיצאו מפלס לאורך כל העונה.

הכוכב הבא פייסבוק

קראו הכוכב הבא 2021 – ציונים לשופטים.