אתחיל ב- U should be here, אולי הטוב ביותר באלבום החדש של תמיר גרינברג. שברון אהבה אולד סקול. המילים, מוסיקת ה-soul, מחזירים עמוק לאחור. השיר בוצע לראשונה על במת 'הכוכב הבא' לפני 4 שנים בהשמעת בכורה. הסיפור: התעורר בלילה, לא יכול היה להרגיש אותה בעצמותיו. זה מרגיש כאילו החיים עומדים להיגמר, היא צריכה להיות איתו כי הכל מתפרק לו, ואין סיכוי שמשהו ישנה את ליבו השבור. סקציית שירי האהבה הנדושים, וכל מה שנשאר זה לתת ללב לשיר אותם. גרינברג מיומן בטווח הזה שבין חדרי הלב למיתרי הקול.
הוא לוקח אותו למחוזות ההשפעה שלו. על הפתיחה שומעים את הפלצט המוכר של קרטיס מייפילד, מנגינה ברוח שנות השבעים, קליטה להפליא, מלודיה והרמוניה שמתחבקים, שירה בין נשמה מחוספסת לגוספל, עיבוד בנוסחים המוכרים מסטיבי וונדר ועד הטמפטיישנס.
זה מרגיש כאילו הוא מנסה להמציא את הז'אנר מחדש. בשבעים חברת "מוטאון" היתה הופכת אותו למגה סטאר. היום נדמה לי, המוסיקה הזו בחו"ל היא קצת פג תוקף, גם אם היא עשויה בסטנדרטים גבוהים. ייתכן שאני טועה, ותמיר הוא שיצחק אחרון בדרך לפסגה העולמית. אגב, מבחינת איכויות נטו – מגיע לו להיות שם.
המוזיקה של תמיר גרינברג משלבת השפעות מגוונות של ג’אז, בלוז, נשמה (soul) ופופ מודרני. הסגנון שלו מתאפיין בנוכחות קולית עוצמתית, רגש עמוק, ועיבודים עשירים. גרינברג, שנחשף לקהל הרחב בעקבות זכייתו ב*“הכוכב הבא”*, מביא ניחוח בינלאומי עם גישה מאוד אותנטית ואולד-סקולית, תוך הקפדה על עיבודים שמתאימים גם לקהל המיינסטרים. הכתיבה שלו לרוב אינטימית ומספרת סיפור, עם שירה שמטעונה בהמון נשמה וגרוב כמו ב – Forever. המציג את החיבור בין ישן לחדש: מצד אחד, הוא מביא וייב קלאסי עם השפעות של מוזיקת נשמה מצד שני, הוא משלב אלמנטים מודרניים שמדברים גם לקהל של ימינו.
תמיר כל כך מחובר למסורת המוסיקה הזו שהוא מכניס את גיבוריו לטקסטים – כמו בשיר Up & Away, בחיבור סוחף בין ר-נ-ב לרוק. משתמש בהרמוניות עשירות שמושפעות מהסול והג’אז, עם מודולציות שנותנות תחושה של עומק.
I saw you on TV last night, you were talking bout elections
You made a joke I can’t remember, bout the fighting in Iraq
I listened to you on the bus, “Keys of Life” by Stevie Wonder
Right then I knew you I could trust, You were giving me the answers
השירים בעלי דינמיקה מובנית – הם לא שטוחים, אלא מתפתחים בהדרגה, עם משחקי מינור ומז’ור שמעניקים רגש כמו השירים שלו מכילים דינמיקה מובנית—הם לא שטוחים, אלא מתפתחים בהדרגה, עם משחקי מינור ומז’ור, (Chasing Fame9 הקווים המלודיים שלו נוטים להיות soulful, עם גמישות ווקאלית שמאפשרת לו לשחק עם הדינמיקה וההבעה. השירה שלו משלבת גמישות קולית—הוא יודע לעבור בין קול ראש לחזה בצורה חלקה ולהשתמש ברעידות קוליות (vibrato) עדינות. המלודיות לרוב זורמות בצורה חופשית אך עם מבנה ברור. השירים , מושפעים מהבלוז ומה-R&B, עם סווינג טבעי שגורם להם להרגיש אורגניים. תמיר עושה שימוש יש שימוש בסינקופות ובגרוב פנימי שמוסיף תחושת חיות למוזיקה, מה שמייחד אותו בתוך הפופ הישראלי הסטנדרטי. לעיתים הוא משתמש גם בתבניות גוספליות או קצביות שמזכירות רוק קלאסי.
תמיר גרינברג טיפס על הר Soul גבוה, כזה שמקומיים מעולם לא טיפסו עליו. המוסיקה אומרת – מיומנות ומקצוענות. ככה יצרו פעם יצרני הלהיטים של המוסיקה השחורה. גרינברג עושה שימוש בקלישאות כדי ליצור ניאו סול משלו.
אין לי בעיה אם האולד סקול הזה רלוונטי. מה שחשוב הוא הביצועים העשירים שתואמים ברמתם הפקות ריתם נ' בלוז ליגת אנ.בי.איי. גרינברג מחובר למחוזות השבעים האלו בטבורו – כולל בהגשה הקולית הגרובית והמחוספסת. הוא כותב בשפה פשוטה על נושאים שקשורים לאהבה, תשוקה, חיפוש עצמי ומוזיקה. השירים שלו משדרים אווירה שיכולה לנוע בין אינטימיות חשופה לאנרגיה מתפרצת. הוא משלב רטרו עם מודרניות, מוזיקה חיה עם הפקה מוקפדת, והכי חשוב—נשמה אמיתית.
תמיר גרינברג A Knight's Tale השיר You should be here
