מרץ ב15, 2006

"מאוהבת"

עידית הלוי מזמינה לרצפת הריקודים כשהיא זועקת "מאוהבת", "מחשמלת". המוסיקה מתוצרת ליגת העל מצרפת. ההפקה המוסיקלית של אורי קריב וניב כהן מואשמת באי מקוריות, כולל עיבודי הסינתיסייזר. הלוי  על המילים לא תקבל ציון עובר.  הנקודה ששכנראה בשביל הדאנס הזה לא

"טיפה של הבנה"

דווקא מתחיל מדליק – סטייל הרולינג סטונס הישנים. ההמשך פחות. קולו הרפה של סנדרסון מספר על דרקונים שמגיחים בלילה ומתעופפים מול חלונו, פורצים את גבולות דימיונו. וכאן במפתיע עובר המחבר לספר על שניים – הוא ועצמו, אחד שפוי השני קצת לא,

חום יולי אוגוסט

לקחת שיר של שלמה ארצי להיפ הופ, זה יכול להיות או מניפולציה, או גימיק, או איזה אינטרפרטציה מפילה, מעין פרודיה על המקור. לי לא ברור מה סינרגיה רצתה, כך שהייתי בוחר בגימיק קידום מכירות. להקת רוק שלא התאפקה והחליטה שהשיר

"גבוה"

הנעורים אבדו לה בצ’יק, והנה כבר שנת 2000 ועדיין האהבה בוששת. לנסטוביץ’ מפרוייקט מטרופולין יש קול לא גדול, אבל מיוחד לעשות בו שימוש ייחודי להביע הפריזמה שלה, כלומר את סיפור האובדן – בדרכה המרירה-מתוקה, רחוקה-מתקרבת. אני מאוהב בקבוצת הזמרות החדשה

"רכבת אחרונה"

כמה שהוא אוהב אותה בלילות של חורף קר. חושב על המקום אליו עפות המחשבות. נו, טוב, הטקסטים האלה ממש לא מעבירים בי איזשהו צימרור חורפי. אבל כאב הלב של שיר לוי, שאני שומע אותו לראשונה, בכול זאת לא מזוייף, והוא

"יזראל"

HENREE הוא המוסיקאי שמריץ את חזיז עם להיט רצפת ריקודים, שמנסה גם להעביר משהו נאמר "חברתי", יענו "על המצב" מה שיצא זה אמירה לייט על בני השבט המקומי שלעולם מתלוננים שחארה וקשה כאן, משהו על כוכבים נולדים, משהו על למה

"מה הפלא"

קול חם, נינוח, מבוקר שר טקסט ציני ניגוד שחור-לבן שבינו ובינה. "אני כולי זה שקר/ ואת כולך אמת/ אני כולי חושך/ ואת כולך באור". טקסט סביר של מיקו דורון, מלודיה יפה, קו נוגה, אלמנטים של סיקסטיז. הפזמון – "כמו גל אל

"רק עליך מדברים"

"האם אתה רואה אותי/ או את בבואתך באישוניי/ האם אתה שואל עליי/ או על מצב אהבתי". המילים של מאיר אריאל. שיר על תיסכול נשי בעיניו של משורר הפופ שנטשנו ללא עת. זרון חזיז כתבה לחן מינורי ממש בסדר, סימטרי ונעים,

"קבל!!!"

"שי על הבמה, כול כך מנייאק" שר ה-360, מחלוצי סצינת  הראפ המקומית כשהוא מקבל גיבו מהצל וגיא מזיג מלהקת הדורבנים. העיבוד תוסס, קסטיינטות וקולות הרמוניים בפתיחה, פאנקי מיוסיק, אנרגיה טובה גם של פופ מיוסיק. שיר על כוכבים נולדים. שטף מילים,

"לב אמיץ"

אני מוכן להתערב ש"לב" היא המילה הכי נפוצה בזמר העברי, ומה שבטוח הוא שאריאל זילבר מעלה כאן את הרייטינג של הלב המטאפורי, חורז עליו שיר, על לב שר ולב אמיץ, לב ישר ולב מאושר ולב מצוברח. ובדרך כלל כשהלב שר

"איתי ובלעדי"

היא מחפשת מה שנקרא "עתיד", ומרגישה דורכת במקום. במציאות שלה האושר נושר והמנגינה דועכת. איריס פרחי, פנים חדשות, לקחה את האתגר לעשות מזה דרמת רוק. בעייתה, שהיא צריכה עוד מקצה שיפורים בשירה כדי שאפשר יהיה לקבל את הדרמה ולא רק

"השלום"

יוסי בנאי כתב על שלום חמקמק שכבר היה ממש פה, ושוב התחמק לו והשאיר אותו  עם כול המלחמות שבעולם. כספי יצר מזה משהו שיש בו מקצב כספיי אופייני, פאנקיות נוסח סטילי דאן. אני לא בטוח שזה יהיה  המאסטרפיס של אלבומו

"הרגע"

על מתח היחסים בינו ובינה. זמרת שבדרך להופעה, היא מתגלה נחותה לעומתו. "היא צוחקת לך מכול בדיחה, אתה מעשן ונוהם". רק הרגע שהיא עולה על הבמה – "זה הזמן היחיד שהוא רק שלה", אפילו שהוא שיכור ולא איכפת לו. השיר הוא פוטנציאל

"זמן פציעות"

יש לו קול גבוה, מרוגש משהו, אם כי הדיקציה אינה מקילה על הבנת הטקסט. "ונחלוק ביחד את הדמעות" שר ארביב, "כואבים מנגיעות, משחקים בזמן פציעות". אני לא מאוהב במטפורה הזו השאולה ממגרשי הכדורגל, וזה מצטרף לטקסט בכייני מיופייף מאולץ ולא

"רוצה כמו פעם"

סימה את ארקדי דוכין דינססו סיטואציה. היא שרה על עזיבה. שתיים בלילה, לוקחת רכבת, בתיק כמה תמונות, בקושי הפסיקה לארוז ת’הזכרונות.  נו, טוב, הטקסט עובר בקושי,  מוסיקת הדאנס הופכת אותו למענין עוד פחות, והביצוע הלא פתוח מספיק של הזמרת משטח

אהבה קטנה

הטקסט מסורבל, אבל בסופו של דבר זועקת שירי מימון את המסר: "אין לי אהבה קטנה לתת לך". כול-כך דרמטית, כול כך שופכת רגש, שלא הכי מבינים מה היא רוצה.  על מה הדרמה? המוסיקה של דור דניאל שגם כתב מילים, משמשת

"נערה מהצפון"

השיר יוצא במסגרת "מפגשיר", של ערוץ 24, המפגישה לשיתוף פעולה יוצרים מסגנונות שונים. אלונה קמחי כתבה על חיפוש אהבת חיים, שזה משהו כמו לחפש אור כוכב מהצפון. יזהר אשדות הלחין, ולביצוע הצטרף שלומי סרנגה, הזמר"היווני" שלנו. אין בעיה להתחבר לכול

"נטו אהבה"

השיר נכתב בשיטת האלמינציה. אהבה נטו, הוא שר – היא נטו נטו. לא מעורבים בזה  רכוש, תוכניות לעתיד, עלות ותועלת, לא מחוג השעות ולא פטנט שמצליח. המוסיקה אקוסטית שקטה, אוריינטציה פולקית, טון ג’יימס טיילורי. שחר כול-יכול ניגן ועיבד. חף מיומרה,

"אמצע הלילה בכפר"

מה קורה עם הבנאדם באמצע הלילה בכפר, חייל בין אנשים בשחור, המואזין שנשמע מרמאללה, ריח של שריפות, היא שאינה מתקשרת, רגע לפני שהוא נשבר. מויאל יוצא למסע הגשמת ההבטחה. המילים והלחן – שלו. משהו מאוד מרוגש, קצבי, מלודי, ובעיבוד נותנים

בשקט שנשאר

חוזרים לסאן-רמו. מה רע? לא רע. גם לא מי יודע טוב. רועה לקח את יוסי פרץ לכתוב לו. פרץ אינו מתעלה מעל קלישאות. האוהב שמחכה לה עד הבוקר, רצה לשנות איתה את העולם. לא מאמין לטקסט. גם לא לרגשנות הסנטימנטלית

עד שתבין אותי

מה עובר לה בראש? המון דברים, אבל עד שהוא יבין אותה היא כבר לא תהייה. בתי כתבה לשירי מיימון דרמה על לא דרמה. ההפקה המוסיקלית הסול-פאנקית של גיא ליכטנטל מנסה לעשות מזה דרמה. מימון שרה את זה ב"כוחניות שחורה". באמצע

אלמוג

גדי אלטמן, מילים-לחן-שירה, מספר לנו שהוא רוצה לברוח מהרעש של העולם הזה לאי בודד דמיוני של שקט נצחי, לשלב  רגלים מזרחית, לרכב אל השקיעה ולהגיע אל האלמוג הכי עמוק. נסלח לו על החלום הבאנאלי. לא נסלח לו על מנגינה די

"תמיד כשאתה בא"

מתחיל חרישי, נוסק אל פסגות הרגש. מה קורה לה כשהוא בא. מה אסור לה לומר. ואיך שהיא נהיית מרוקנת. אולי יום אחד הוא יצליח לראות מה שהיא באמת. גוש? זמרת מהסוג שאני לא יכול להגיד שהיא מבלפת. את המילים שכתב

"גוד בלס דה צ’יילד", "ילד מותר, ילד אסור"

ריקי גל מתרפקת על הלהיט הענק של בילי הולידיי. בתעודת הזהות המקצועית, לא רשום לה "זמרת ג’אז/בלוז". הפרייזינג אכן לא ממש ג’אזי. אבל ריקי מצליחה לשחק אותה סטייל ג’אז, ואין כמו ריקי גל כשחקנית ראשית נפלאה בשיריה. העיבוד של עמוס

אדוני

האם עברי לידר סיפק לרוני סופרסטאר את הדאנס הקצבי הזה כאקט אנטי שובניסטי לקראת גיוסה לצבא, מעוז השובניזם. "אדוני יספר לי מה שהוא יודע/ אדוני יסדר לי את המחשבה". "אדוני מוריד מדים וקדימה למיטה". ההפקה של HENREE מכילה את כול

שיר מקומי

במקום קדוש כולם צודקים, אבל גם בארץ של טרור,  אותה (את האהובה) הוא לא יעזוב (מילים: ארז ברזוליק) . היו לקליינשטיין בחירות מוצלחות יותר של טקסטים. המוסיקה – סלואו-רוק רגשני, אופייני למה שקליינשטין מייצר לאחרונה. כנראה שבינוניות הטקסט "האצילה" על

"די מספיק"

"די", הוא מתעצבן עליה. "שיגעת אותי מספיק, וחאלס נמאס לי מהמשחקים שלך. המוסיקה? איך ניחשתם. חאפלה ים-תיכונית לטינית  בעל המקצוע בסיפור הזה הוא יעקב למאי. הכין תבשיל תוסס לבורקעס והרבע עוף. רון שובל עונה על דרישה מסחרית, אבל פחות חושב

"נושמת"

היא נושמת עצב, רוצה לישון או סתם למות.  מה קרה?  עידית הלוי משקיעה נשמה תרתי משמע כדי להביע אהבה נכזבת. גם בביצוע. גם בסגנון. המוסיקה לפחות בחלק אחד יותר מאשר הזכירה לי את "תנו לשמש" מהמחזמר "שיער". מומי לוי המעבד,

"אין עולם אחר"

ביטון שר שיר געגועים לאהובה. אין עולם אחר בלעדיה. המוסיקה – שילוב בין מוסיקה ים-תיכונית ומוטיבים איריים   – מעניינת, אבל הביצוע של ביטון, המוסיקאי השדרותי (לשעבר) מלהקת "טאנארא"  קצת מיימי, ואין לך ממש הרגשה של געגועים עזים למישהי, אלא נעימה

יום יפה

אמיתי צברי הלא הוא  "שורטי" וגלעד מסאמי הלא הוא "ביבי" מסתלבטים על החיים היפים. כלומר: החיים לא יכולים להיראות יפים יותר , כשהבנאדם מבלה נוסטופ ונהנה. פשוט חבל לישון כשכול כך טוב. מי אני שאתווכח עם הישראלים. יכול להיות שזה

דילוג לתוכן