מרץ ב15, 2006

שיר שהלחינה ירון למילים של שאנן סטריט מ"הדג נחש" על התלות שלה בו  – "אני חיה את חיי דרכך/ את חייך חיה דרכי" ו… "לעיתים רחוקות רוצה להיות שוב אני". גליה, שהשתתפה באלבומי "הדג חדש" ובאלבום "שרות לאה גולדברג" הלכה

דידי שחר מדמיין סיטואציה היפותטית, מצב של הוא והיא וילדה מטיילים בחולות. בתסריט יש ניואנסים, כיד הדימיון. מה שהבנאדם לא יכול לדעת מה הוא יפסיד.  הטון של שחר מלו-רומנטי בלי לגלוש לדביק. המוסיקה אקוסטית, פולק  מיוסיק, עיבוד יפה לחצוצרה. שר

מה מחפשים באהבה אם לא אי של שקט, חדר על הים, להתעלס כמובן. ככה זה "כשחיים על אהבה".  זה מה שיש לסימה להציע בסינגל הבכורה שלה? לא משהו להתפאר בו. אהבה היא חדר מול הים. זה כול הסיפור.   העזר ארקדי (לחן) 

מוקי (דני ניב) מבקש לפגוש אלהים. מביע משאלות של אמונה שחזקות יותר משאלות מהות חיים. המוסיקה היא ראפ-סול רך. לא סוחפת. אפילו פושרת. סוג של אכזבה, כי השבק ס’ לשעבר לא מצליח לעורר את משק כנפי השכינה בניסיון הזה לגעת

אחרי "ברזילרה" והחידוש ל"בואי לאילת", טבעי הוא ש"האנשים" ימשיכו במשהו מהמחוזות הברזילאים. בוסה שמזדמזמת מההצלילים הראשונים. נירי דמסקי שרה עם חיוך פנימי בטון מתקתק ובלתי משתנה על אהבה שמלבלבת. פשטות הטקסט, פשטות המנגינה, עיבוד סמות’ ג’אז לחצוצרה. שיר קטן שעושה

לגבר יש בעיה עם הגברת. איך היא באמת רוצה אותו? עמיר בניון כתב על הנסתר ביחסים בינו ובינה. אולארצ’יק לקח את זה לנופים קלטיים עם חלילים איריים. גוב שר נוגה-נינוח לחן מינורי. הצרדרדות שלו כרגיל מוסיפה חן גובי אמין. שיר

שושנה, לפי סנדרסון, היא בחורה סנטימנטלית, מנהלת שיחות בטלפון, אבל מצליחה להתחמק משיחה אינטלקטואלית עם מהנדס. לפי סיפורו של סנדרסון היא כה מיוחדת, שהיא בין שאר כישוריה מוציאה להורג. מילים ולחן – סנדרסון, אבל לדבר ההפקה הרוק-גרובית הזו, שותף איש

חזיז אחרי "פנסים" שיצא לפני שלוש שנים כתבה טקסט אירוני על יחסים: "אני לא לבד כי יש לי אותי". המוסיקה קצת פחות מתוחכמת. דאנס מיד-טמפו קליל, קליט, שלא אומר הרבה על "הבפנים" שלה. לא סערת רגשות. נשארת אביבית ומרוחקת. איפה

יש בעיה בלהעביר טראומת רגשות (כרגיל, סיום יחסים) בדאנס קליל. אבל הטונים של מסיקה נשמעים נטולי מניירות. חפה מדרמטיות יתר סטייל מיה בוסקילה. היא שרה "כמעט התפוצצנו מאהבה קרה" מהי אהבה קרה? התשובה נמצאת כנראה בשורה שאומרת שהוא מעולם לא

למה תחרות כלבים? ולאן פניו של אביתר בנאי מועדות כשהוא "נוסע במונית לא זוכר את הכתובת" ומהי פשר המטפורה "להדליק את השמש בצחוק ובבכי". האם השיר נכתב מ"תוך חלומות עמוקים"? קול גבוה רגשני, הזוי משהו. עיבוד אקוסטי לו שותף גיל

רוט מחובר לשישים, לשבעים, מחבר לחן פופי לגיטרות רוקיסטיות מכאסחות. הטקסט המחורז  עוסק ברפרוף באיזו סיטואציה של מישהי לבד שבכול היא מודה. דן תורן שכתב מבין את המצב. (למה היא לא עולה על התדר?) הטקסט מחופף. הקול הגבוה מזכיר את

עידו ברון כתב את השיר אחרי שאחיו, רן, נהרג ב"מייק’ס פלייס" בת"א. "אתה שוכב פרקדן, אני אקצה לזה דמעה", שר ארקדי בטון נוגה, מעודן. "ואתה שלו מתמיד… עטוף בדגל ישראל כשקית של ממתקים". דוכין מטפל בטקסט ברגישות הראויה, לחן – 

קליינשטין שר אמוציונאלי מאי פעם. במיוחד שירים מינוריים. הפעם על הפחד מפני שינויים במצבי הרוח, מפני הפנים הרבות המשתלטות על הבנאדם. נהייה אלטונג’וני בשילוב של שירה-פסנתר. קליינשטיין רומנטי, בלי לגלוש לדביק. יש בטונים שלו געגועים. יש בעיבודי המיתרים לרכך אותו

קליל, קליט, כייפי. זה פיטר רוט שמחפש את אהבת נעוריו שחמקה לו. דן תורן כתב: "באהבות אסור לטעות". המנגינה, הביצוע, העיבוד אומרים: לא נעים, לא נורא. לא אסון. לא טראגי. סיקסטיז? האם אני שומע ביץ’ בוייז בהרמוניות הקוליות. האם אני

מה היא צריכה להגיד לו, על רקע הנתק ביחסים? שלא יחשוב שהיא מלאך כזה, שכדאי בשבילה לסבול כאב, ש"הלב אמר שכבר הגיעה השלכת", שזה לא פשוט להקשיב למחשבות שלך. איזו בילבולציה. גבב של מילות רגש. בואו נקשיב לרגש. הוא יותר

פורטיס פורץ ברוק פאנקי (פ’ דגושה) ושר "הריק בעולמי מלא בתוכן" ו"חוסר ודאות זה בשביל תוכן". בטח ציני. בטח תיאטרלי. אצלו רוק זה כמעט ריטואל. טקסט הזוי, זרם מחשבות לגבי הקיום העכשווי, נורה כצרור קצר מטווח קרוב. בהבעה פורטיס ממחזר

אז זה קורה. שניים שחשבתם שלא נועדו להיות יחדיו, כתבו, הלחינו ושרים יחד לקראת המופע המשותף "התחברות".   "אם אני מביט, אני רואה אותך, אם אתה נשאר, אשאר איתך" הם שרים בדואט, על יחסים בין שני אנשים יוצרים שמנסים להתגבר

איך הגלגל הסתובב לשמוליק קראוס בין כוסית לכוסית בכסית, בין געגוע לגעגוע למשפחה שהלכה לאמריקה, בין ייבי, לליפשיץ, מוישה ומרסל. רוטבליט היה איתו בקטע הזה של "איך עושים תקליט". המוסיקה: בין רוק לבלוז, עיבודים רכים, לעיתים מזכירים את המהלכים המוסיקליים

לארבעת הדיסקים (100 שירים מ-42 שנה) זרקו הכל, הקלטות שחלקן נשמעות נורא,  אבל גם ביצועים בעלי ערך נוסטלגי ייחודי, המיטב שבמיטב, מהכי יפים ונצחיים שלה. נוסטלגיה? שומעים את קולותיהן של נחמה הנדל ב"נועה" עם "בצל ירוק" (1957)  ושל ריקה זראי ב"רב

אחרי שרוקפור עשו כבוד לאיינשטיין של 1969-1970, מיהרה "פונוקול" להוציא את טריו הדיסקים. להיטים: "אבשלום", "כשאת בוכה, אתה לא יפה", "מה שיותר עמוק". מי נמצא כאן פרט לאריק? שלום חנוך, חיים רומנו, רוב הקסלי – גיטרות, מיקי גבריאלוב ושמוליק ארוך

אצלנו שירי חג ומועד נופלים על אוספים נוסטלגיים, ויש מי שעוסקים במחזור השירון הלאומי. זהו האוסף הראשון שמזוהה עם התוכנית המיתולוגית בגלי צה"ל – "ארבע אחרי הצהריים".  יש רבים שנתקעו עם השירים האלה. יש כאלה שכבר שמעו אותם אלף פעם

לפאנקסטאר הזה יזכרו את מה שהוא עשה עם "סאן איז שיינינג" של בוב מארלי, להיט, אבל זו רק המנה הראשונה באסופה הלוהטת. עכשיו מקבלים גם את הדיזרט. עיבודי פאנק בשריים לרבים וטובים: "גיב מי יו" של מרי ג’יי בליג’, "פול

באסוציאציה ראשונה הזכירה לי הגירל הזו את מייסי גריי.  "הליקופטר גירל" היא ג’סי ג’ייס, ילידת דאנדי, בת לאם סקוטית ואב גאנאי. כינו אותה ארתה קיט בסלואו מושן. יש לה קול עמוק וגבוה שמייצר סוג של אווירה מאיימת למשל ב"כלתו השביעית

הגם שחברת התקליטים הוקמה בשנות הארבעים, פריצת הענק שלה הייתה בחמישים ובשישים עם כול המי והמי של המוסיקה השחורה הפורחת. זה טריו דיסקים מהמבחר המובחר של הסול מיוסיק של אמני אטלנטיק, הנחשבת לאחת מחברות הסול מיוסיק והריתם אנ’ בלוז העיקריות.

קאריי לא הוציאה אלבום מאז 2002 (Charmbracelet) מה שכמובן העלה את רף הציפיות. קאריי. היא מסוג הזמרות ששוכרת את שירותי היוצרים-מפיקים הכי מיומנים  בתעשייה, ויוצאת עם מוצרים עדכניים מבריקים, מבחינת הפקת סאונד. בסגנונה ריתם אנ’ בלוז מיד טמפו ובלדות היא עשתה שימוש

רוח חמה מנשבת ממולדת הסול והריתם נ’ בלוז. קוראים לה ג’ון לג’נד, ולפי הדיסק הזה היא תשהה איתנו זמן רב, ממש כמו "רוחות" אחרות – סטיווי וונדר, מרווין גיי, ר. קלי. כרגיל מתחילים בהגדרה. באמריקה שומדבר לא הולך בלי להכניס

הסינגל הראשון מתוך האלבום שנקרא I WISH הוא קינה לזכר יקיר שהלך לעולמו, אבל היוצר הזמר, הרב-נגן והמעבד יסתפק בהמשך במוטו של סקס ואהבה. לא ראפ, ולא משהו חברתי. אונלי לאב. הוא יבטיח לה את ה"גרייטסט סקס" והוא יהיה מוכן

זה מצחיק כמה כסף משנה המצב",  שרה פליטת הפוג’יז בפתח דיסק הסולו המדובר שלה ובפזמון: "אתה יכול לזכות במשהו, אבל להפסיד משהו". יש כאן לא מעט מומנטים מוסיקליים שיעשו לכם גוד טיים. אחד האורחים הוא סנטנה, בסולו ב"לציון". הקטע נשמע

היא מהסוג שגורמות לזעוק "וואהה", זמרת ריתם נ’ בלוז מדהימה גם בבלדות גם באפ טמפו. אחרי  שישה גראמיז, ברקסטון מוכיחה שיש עוד מה לעשות, והדיסק הזה הוא דוגמא למוסיקה שחורה הכי עדכנית, בקצב, בהפקה, בשירה. שני טרייקים עשו לי את

זה האלבום הכי בוגר שאריקה הוציאה. הישוו אותה לבילי הולידיי, לצ’אקה קאן. זה מראה את קשת הגוונים שלה. מה שעושה את האלבום הזה למצויין, הוא ההתאמה של השירים לאישיות האומנותית שלה, לעוצמת קולה על כל קשת הגוונים. מקטעים רקידים כ"פילוסופיה