אוגוסט ב23, 2006

מיסטר טראנס קלאב

יש לי חדשות, למי שאינו אוהב טראנס: יכול להיות שהאלבום הזה ישנה דעתו. אייל ברקן, שכינויו היה "אביר הטראנס" המקומי, עם מכירות של 60,000 משני אלבומים קודמים, הצליח להפוך גימיק אלקטרוני לרצפת הריקודים, למוסיקה בסגנון המכונה "נצחונות" כלומר טראנס מלודי

עונה מטורפת

חברת המוסיקה מנפנפת בשמו של רוב תומאס, על תרומתו לקאמבק הגדול של סנטנה, אבל מתברר שלפרומו יש כיסוי: תומאס מחזירנו לרוק אמריקאי טוב, לא מטאל, אלא שירים שיש מאחוריהם אנשים שרוצים להגיד דברים. למשל בשיר הראשון "כועס" שר תומס על

אמנים שונים

האיטלקים הם אמני האוספים. 28 הקטעים כאן הם קליידוסקופ של צלילים וקולות, שמגדיר מחדש את המושג "אמביינט". "גבר ואשה", הנעימה מתוך הסרט בביצוע 45 Dip בעיבוד אסיד לאונג' עונה כנראה על קריטריון של מוסיקת אמביינט כאלטרנטיבה למוסיקת מעליות – נעים,

דה ארייזר

תום יורק, סולן רדיוהד, אינו נלהב לקרוא לאלבום הזה "אלבום סולו", ובכל זאת זה אלבום סולו, שהופק באמצעות הרכב נגנים, ביטים אלקטרוניים, וטון מנוכר אופייני, שמזכיר את Kid A של להקתו מ-2000 וגם את 'Amnesiac'. העיבודים מאפשרים לזמר להביע את