יולי ב2, 2007

היי יוג'ין

נתחיל מהסוף: פינק מרטיני היא סוג של מוסיקה שמעוררת בי כל מיני דז'ה וויים, באיזה שלושת רבעי שעה של דיסק אחד. לוקחת אותי כמו תייר לסיור ברחבי המועדונים של פעם. מאחורי הסלט הרב-סגנוני-לאומי נוסטלגי עומד פסנתרן קלאסי – תומאס מ.

פאזל

הדיסק מתחיל כמו פופ אופרה בנוסח אנדרו לויד וובר והופך לסערת רוק טעונת דציבלים ורבת זעקה: השיר נקרא "חי בבעיה מפני שהכל מת". סיימון נייל, חבר הלהקה,  כתב את המסכת הטראומטית הזו. פרט לנייל (זמר ראשי) מנגנים ושרים בן ג'ונסטון

העולם הוא בחוץ.

מה זה פופ מיוזיק? תשמעו את הגוסטס, תבינו. אני מסכים עם ההנחה שלכתוב פופ קליט זה לפעמים משימה לא יותר פשוטה מאשר לעשות רוק איכותי. והנה הגוסטס מייצרים משהו שהוא הרבה יותר מנוסחה: מנגינות ממותקות, קצב מאיץ, קולות גבוהים שעושים

איגי פופ הוא סיפור רוק ששווה יותר משני תסריטים. איך הוא המשיך לשרוד כל השנים האלה, למרות כל המשברים-מכשולים-סמים-ביאוסים?   נתחיל בסופרלטיב: איגי פופ היה סנדק הפאנק – בפ' דגושה. ואין כאן הגזמה. כמעט כל להקת פאנק (דגושה) בשישים ובשבעים

דילוג לתוכן