היי יוג'ין

פינק מרטיני

Wrasse אן.אם.סי
5/5

נתחיל מהסוף: פינק מרטיני היא סוג של מוסיקה שמעוררת בי כל מיני דז'ה וויים, באיזה שלושת רבעי שעה של דיסק אחד. לוקחת אותי כמו תייר לסיור ברחבי המועדונים של פעם. מאחורי הסלט הרב-סגנוני-לאומי נוסטלגי עומד פסנתרן קלאסי – תומאס מ. לודרבייל בעל כישורים מיוחדים לעיבודים מצדיעים בצורות שונות לרוח המקור.

 

 7 שנים אחרי האלבום הקודם, שוב מקבלים ממנו קוקטייל עסיסי עם אנסמבל של 12 איש  שבראשו הזמרת צ'יינה פורבס. איך מוסיקה הוליוודית סטייל שנות ה-40 מתחברת עם מוסיקה ערבית עם רומבה  עם מוסיקה ברזילאית עם מוסיקה צרפתית עם מוסיקה יפנית עם מוסיקה קברטית אין לי מושג. אבל מכיני הסלט בכל זאת הבינו שמשהו צריך לגרום למאזין להימשך לזה. גם באלבומם השלישי – הייתי מגדיר את הגישה לשירים כאקזוטיקה נוסטלגית. ז'אנר? מוסיקת עולם? – בהחלט לא. פופ קרוס קלטשר אלטרנטיבי עם אלמנטים של לאונג'? אולי.

המוטו שמנחה את מפיקי פינק מרטיני (להקה שבסיסה – אורגון פורטלנד, ארה"ב)  אקלקטיות ראוותנית בלי שקיימת תחושה שזה יומרני. אני חש בזה יותר איזושהי רטרוספקטיבה אפילו פרודית על המוסיקה הקלה לדורותיה.  צ'יינה פורבס מצוינת בהתפרשות הסגנונית שלה ובפרשנות הבוגרת יש בה הרבה זוויות  כולל חיוך כזה, גם סווינג והרבה לטיני כמו באלבומים הקודמים של פינק. הפתעה: זמר הבלוז הותיק ג'ימי סקוט הקשיש בעל הקול הנשי בהופעת אורח בגרסה  ל – Tea For Two בדואט מרטיט עם צ'יינה. ישן, מיושן? לא ולא. להיפך: לודרבייל ושות' באים להדגיש שהמוסיקה הזו היא נצחית.

 

וידאו:  "היי יוג'ין" 

   http://www.youtube.com/watch?v=9vf4X6WKPtk

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. יש לי את 3 האלבומים שלהם,אני פשוט אוהבת אותם,נכון שהמוסיקה נראית נורא פשוטה וקלה לעיכול אבל משהו בעיבודים בקול בשונות ובמבחר עושה את זה,חוץ מזה אני למשל נורא אהבתי את הקול של פפה רפאל(משיר מס 5 באלבום הראשון)התחלתי לחפש דברים שלו ולאכזבתי מצאתי רק כל מיני הרכבים שמנגנים לטינוס קופצניים ושהקול שלו נאבד שם,בקיצור אם יש לך משהו דומה להמליץ אני יותר מאשמח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות