נובמבר ב17, 2008

מערכת יחסים מנקודת מבטה המבולבלת. כשהוא מביט עליה – היא אינה יודעת לפרשן את מבטו. תשתוק, תסתפק באיך שהוא שר את השירים שלו, ו"מנגן את הדרך אל מקום שרק אני מכירה". היא מבקשת, אפילו "לטשטש מכה כחולה", שזו קונוטציה אלימה

כל המילים נאמרו, כל הדמעות נשפכו, והנה הוא עומד על הצוק, ממול השמש שוקעת והוא מחכה לה עד שהגלים נראים באור ירח ו… "העצב קסום" כלומר: עצוב אך לא נורא. בהתחלה עוד התגנב החשש בגלל העמידה על הצוק, שזה משהו

פטה פה פטה פה. מזמזם מאור פיניה, לפני שהוא לוקח אותנו לטקסט על המסתלבט החופשי והמאושר: "אם נופלים השמיים/ אני תופס לי ענן". יענו, פיגועים קשים, אלימות ברחובות, קאסמים על שדרות – עזבו אתכם משטויות. לרחף על ענק. לנתק מגע.  לא

פתיחה אינסטרומנטאלית רכה והזויה משהו שמתארכת לכמעט 40 שניות, ואז מגיע הקול השברירי-מהוסס בוידוי קצרצר על יחסים. אפשר לקצר את הסיפור של טליה אליאב ל: כשאני נמצאת בזרועותיו של בחור, אני חשה כציפור רכה, שקופה כמו צעיף ומעדיפה לחזור לזרועות

משאלה וברכה לעומדים מתחת לחופה – שיהיה להם במזל והרבה אושר נכסף, אבל אחרי ששמעתי את המוסיקה – הבנתי שזה לא בדיוק המדור הים תיכוני. מספרים לנו שדורית ראובני חוזרת "אחרי שנים רבות של שתיקה" (דף היח"צ) מה שמעורר תמיהה

דניאל סלומון עבד בזמנו (שנות התשעים) אצל הבן שלו, אביב (פסנתרן, מעבד),  השנים חלפו, האב, הבן ורוח הקודש והאמנות עברו כמה תחנות, והנה סגירת מעגל. יהונתן האב פוגש ב-2008 את סלומון על במה אחת, מגשש אל חיבור מוסיקלי מהסוג של "זה הכל בינתיים", ו"מכתבים

מארינה, רק 21, וכבר קיבלה ניהול אומנותי של מופע בפסטיבל הפסנתר מארח 2008  – "נשים שרות ערן צור" עם איה כורם, טל גורדון ואונילי. מארינה לקחה את ערן צור לשולחן העיבודים שלה ופשוט עשתה ממנו מטעמים, אבל אם רצינו לשמוע

בינתיים מדובר בחיבור לצורך הערב  בפסטיבל הפסנתר. בשלב מוקדם של הערב, דניאל ירד מהבמה, וחזר לקראת החלק האחרון של הערב, ואם תרשו לי לנסח שם אחר – זה היה גם "אביתר בנאי מארח את אמיר צורף", מופע שרץ כבר כמה