פתיחה אינסטרומנטאלית רכה והזויה משהו שמתארכת לכמעט 40 שניות, ואז מגיע הקול השברירי-מהוסס בוידוי קצרצר על יחסים. אפשר לקצר את הסיפור של טליה אליאב ל: כשאני נמצאת בזרועותיו של בחור, אני חשה כציפור רכה, שקופה כמו צעיף ומעדיפה לחזור לזרועות אמא.

טליה מצליחה להעביר את התחושה בנימה המלנכולית הלאה משהו מהחדר האינטימי. האוריינטציה כמו ג'אזית – כולל אלתור בפנדר רודס שמסיים השיר, במשך כמעט דקה שלמה, היא מהלך מוצלח במסגרת הקונטקסט.  היא גם חוזרת על הבית היחיד בשיר פעמיים, וזה פחות משרת. למה אני צריך לשמוע בית אחד פעמיים? לא נורא לפעמים אם במקום 4 דקות של שיר מסתפקים ב-3. זה אפילו יכול להדק את השיר, אם להשתמש בלשונה של המחברת.