ג'ורג' זמפיר
"סירבה", נעימת הסרט "הבלונדיני עם הנעל השחורה" הוא ריקוד רומני המנוגן ע"י חליל פאן מיוחד הנקרא נאי.
20/02/2009
"סירבה", נעימת הסרט "הבלונדיני עם הנעל השחורה" הוא ריקוד רומני המנוגן ע"י חליל פאן מיוחד הנקרא נאי.
"סירבה", נעימת הסרט "הבלונדיני עם הנעל השחורה" הוא ריקוד רומני המנוגן ע"י חליל פאן מיוחד הנקרא נאי.
נעימת הנושא מהסרט "נווה קיץ" (1959) בבימויו של דלמר דייבס על פי ספרו של סלואן ווילסון. הנעימה כבשה את פסגת מצעד הפזמונים האמריקני ב – 1960, והייתה ללהיט המיליונים של פרסי פיית', ילדי טורונטו קנדה (1908) שנפטר בלוס אנג'לס ב-1976
נעימת הסרט "המכשפה" (1956) עם מארינה ולאדי, אחת הנעימות הראשונות שנוגנו על ידי אורגן חשמלי.
שיר על בגידה. לא סתם בגידה, אלא תחת לאף. מושר בגוף שני. הדוברת בשיר פונה אליה "את תדעי על זה תמיד אחרונה" (כי כל השכונה כבר יודעת) הוא בוגד בך עם אחת שהיא "בת בית אצלכם" ואיך לעזאזל, היא לא
מאור ביטון: אקוסטית ושירה, מני רחמני: גיטרה חשמלית. רשף: בס. עידן אביטל: תופים. גשם וסופה הם תפאורה כמעט מתבקשת לסיפור אהבה. והפעם אהבה שהולכת עם צלילים ויין וגם רצון לעוף עם האהובה. מאור ביטון גם ניסה משהו יענו מתוחכם. אם
עונת השנה הכי מודית (מלשון Mood) היא כמובן החורף. אין כמו החורף ליצר בלדות נוגות, וזה בסדר, רצוי חורף אירופאי. הנקודה היא במינונים. ענבר קדם (23, בוגרת "רימון") נותנת להרגיש שבלעדי האווירה החורפית – אין לה שיר. אנחנו מתחילים בסתיו,
זה אופייני לשנים האחרונות. זמרים וזמרות פחות ופחות סומכים על כותבים מקצועיים ומיומנים. האמונה שאין טוב יותר מאשר תכתוב את החומר שלך בעצמך, בתובנה שאין כמו להביע את המילים שכתבת בעצמך – לא פעם מתגלה כאמת/אמונה עירומה. ולפעמים זוהי אף
"מים לא לגמתי עיניים לא עצמתי/ אוכל לא טעמתי חלמתי וחלמתי/ מול קרני הסהר את לבבי השחתי/ אין אני אני מאז את לי סיגל" את שמו של יובב כץ, כותב המילים, לא מצאתי על הדיסק. כנראה שזה לא מה שחשוב
יש פה לכאורה סיפור כמעט אובדני של מי ש"נגמר לה הכוח" ו"לא רוצה לנשום" ו"בגרון יש חול" אלא שכותב הטקסט מרכך בצורה תמוהה בהמשך: היא מקווה ש"כל זה ייפסק בקרוב" למה מה? מה הסיפור שלה? למה נגמר הכוח? מצד אחד
קול בתולי, רוטט עד רועד מבקש ממנה שתלך איתו כברת דרך ארוכה ולא קלה, ומבטיח לה לא הרים וגבעות אלא "גן עדן חדש", כניסה לעולם של אגדות ובכלל "חוויות" (איך להרוס בשביל שיצא חרוז) ויהיו "כמו זוג יונים על חוט". או-הא.
לא זיהיתי כאן את קולו של חיים משה. כלומר זה לא החיימקה משה שאני מכיר. משהו נמוך-סגור יותר. בואו נגיד שבשביל שירי חאפלה כאלה, אתה צריך יותר חטיבת קצב ים-תיכונית תוססת וקולחת שתלחץ על הדוושה, כי זה שיר שהולך היישר לשמחות.
הטון, האווירה הזכירו סמי בירנבך מינימאל קומפקטי של השמונים. גלעד כהנא (הג'יראפאיי) מתאר באגלית בריטונית סיטואציה הזויה: על אחת כל כך מאושרת, אייס קרים ביד אחת, יד שנייה על המכונית ,מתבוננת בנעליה בלי לזוז, אבל מה: הוא אינו יכול להבטיח