אצטדיון רמת-גן – ברירת מחדל.
זה סופי שליאונרד כהן מגיע? מישהו מוכן להראות לי חוזה חתום? אבל גם אם זה מדויק, כפי שמראה לוח ההופעות של כהן באתר הרשמי שלו, הנה, השבוע בקונצרט של דפש מוד, הבנו עד כמה ההופעה הצפויה של כהן באצטדיון רמת-גן היא
זה סופי שליאונרד כהן מגיע? מישהו מוכן להראות לי חוזה חתום? אבל גם אם זה מדויק, כפי שמראה לוח ההופעות של כהן באתר הרשמי שלו, הנה, השבוע בקונצרט של דפש מוד, הבנו עד כמה ההופעה הצפויה של כהן באצטדיון רמת-גן היא
לתמי ענבר קול נמוך, ייחודי. לא תמיד יש לבחון זמר או זמרת לפי טווח המנעד. יש קולות אלט בעלי גוון אחיד שלפעמים מצליחים לשדר תחושה, כמו בשיר הזה – תחושה שמעבירה דכדוך. האם זה מספיק? "חיכיתי/כל כך הרבה/ וניסיתי/ לא לכאוב
אני שומע שירים כאלה עשרים בחודש. על המשקל. שטנץ. חבל כי שי שרעבי יכול להגיע רחוק. חבל כי הוא מסתפק בחיקוי של החיקוי. חבל כי שירים כאלה לא יקנו לו יתרון על הסופרסטארים של הז'אנר. הדובר בשיר מחפש אהבה, לאהבה
יש משהו לא ייחודי, אפילו נדוש בשירים דידקטיים שפונים ל"אתה" בגוף שני – "מתי תבין, מתי תלמד/ שהזמן לא מחכה לאף אחד", מעין תדריך שמשמש מסקנת חיים לכל הבלגנים – כולל אכזבה מאישה (ש"קרעה אותו לחתיכות" – נו טוב, לא
סינגל שלישי של הג'ירף הנודע גלעד כהנא – חלק מפרויקט שיטוט הרחובות שלו בתל-אביב. תל-אביב היא עברית. למה בחר באנגלית? איזו מן שאלה. אנגלית כמעט עושה את ההבדל בכל. בטון, בסאבטקסט. המוסיקה נאראטיבית – "אנגלית", עידן הניו-ווייב, השירה נטולת דרמה,