בלגאן
החיים מתנהלים במצב של מה-היינו-רוצים ומה-יש. היינו רוצים שהפחד ייעלם, אי של שקט לנפש פצועה, אבל עכשיו הכל בוער, בלאגן בתוך עיר של שקרים, הקנאה שאוכלת. פתרון זמני: לשתוק בלי סיבה ולהפיח שמחה לחלל האוויר הדחוס בתשוקה, מה שכמובן לא
23/05/2010
החיים מתנהלים במצב של מה-היינו-רוצים ומה-יש. היינו רוצים שהפחד ייעלם, אי של שקט לנפש פצועה, אבל עכשיו הכל בוער, בלאגן בתוך עיר של שקרים, הקנאה שאוכלת. פתרון זמני: לשתוק בלי סיבה ולהפיח שמחה לחלל האוויר הדחוס בתשוקה, מה שכמובן לא
אין חדש אצל מטאליקה. מהיר יותר, רועש יותר, והפעם גם פירוטכני יותר. זה מה שהקהל רצה וקיבל
"Do you want heavy?! Metallica gives you heavy!" – זועק ג'יימס הטפילד אל האלפים האצטדיון. נו טוב, בטח יותר הבי. כמה שיותר הבי. הטפילד כבר משחק אותה כמי שמספק צרכים של קהל. רוצים הבי, תקבלו אותה מה-זה הבי. סאונד? אז מה
אז מדוע קול נשמה כזה לא הגיע לכוכב נולד? קטן עליו? המסע שמתארך ל-14 שירים אומר: גם אם השירים בדרך כלל אינם מעוררים בי עניין ולא רק מפני חילוניותי (כמה אפשר לשיר על חופה – "שערי חופה", "האישה של חיי") –
"האהבה שיש לי לחברים", שר הזמר, ומספר על השנים שחברים היו חברים, בתקופה של סמים, אלכוהול ורוקנ'רול. מתגעגע לימים שהיה עם מי לעשן, לשתות ולהחליף חומרים. לרדוף אחרי החלומות, לשיר עד איבוד קול. יכול להיות שהם מתגעגעים לימים ששנון הון
התאהבתי במלכת דנמרק, כלומר בג'ון גרנט, פעם מנהיג להקה שנקראה הצארים Czars. תקשיבו לשיר אחד – Where Dreams Go To Die – מבט מן הצד של ארה"ב של היום. על מעטפת האלבום מופיע שמה של "מידלייק", להקה שגרנט חימם בעבר
אכזבה למעריצי אלביס קוסטלו שהתכוננו להגיע לאחת משתי בקיסריה ב-30.6 ולמחרת – 1.7. קוסטלו החליט לבטל את ההופעות על רקע פוליטי. וכך הוא כותב באתרו: "אחרי ששקלתי את העניין, הגעתי להחלטה שעלי לסגת משתי ההופעות בישראל. יש שחיים בתקווה שמוסיקה