אוגוסט ב17, 2010

הוא נמצא במחזור הדם שלה. בתוך הראש. פוצע. היא מבטיחה להפסיק את הרעשים שלו בחייה – למצוא מקום "יותר נקי" וגם "מנגינה שקטה מוכרת". אשל עושה מאמצים לתאר טראומת יחסים באמצעות החלקים הפנימיים – מדגישה כי הוא נמצא בתוך תוכה

הוי, האהבה-האהובה. גברים ממשיכים להשתטח לרגליה, לייבב בבכי תמרורים. דודו רז "מדמיין מציאות שהיא חוזרת". בעיה – כי עברו כבר כמה שנים. מן הסתם – שכחה. כלומר – הבחור סובל כבר כמה שנים, לא נרדם בלילות, יען דמותה ממשיכה לחזור

אפרת גוש מפנטזת על שלמה ארצי. היא אפילו מחלקת מגבת קטנה לקהל כדי להמחיש. סוג של הומור. ואם  לרדת אל הקהל או לטפס על שולחנות זה סוג של אקט שמקרב אותה לקיסריה – אז קיבלנו גם את זה. לא בטוח

"אם תלכי עכשיו הכל עוד יישאר לי/ קצף חרציות שלהביות זהב/ צפצפה כסופה, הלב שלי אומר לי/ אם לומר שלום, אז בואי נאמר עכשיו" (נתן יונתן-מיכה ביטון)   "אם תלכי עכשיו", שר מיכה ביטון את תוגת הפרידה המרחפת. צליל חליל

"התרגשתי לקראתך עבר בי רעד", שרה עלמה זהר. ההתרגשות מגיעה בטונים רגועים. שומרת על איפוק מסוגנן. רק הגיטרה ה"מארק קנופלרית" צובטת בלב. זוהר נשארת רוח חמימה קלה, מובלת ע"י מנגינה נוגה. נשמע כאילו הדייר סטרייט התארחו אצלה, או היא אצלם. כמעט