אה אה אה אהבה ההופעה

אפרת גוש

זאפה ת"א
4.5/5

אפרת גוש מפנטזת על שלמה ארצי. היא אפילו מחלקת מגבת קטנה לקהל כדי להמחיש. סוג של הומור. ואם  לרדת אל הקהל או לטפס על שולחנות זה סוג של אקט שמקרב אותה לקיסריה – אז קיבלנו גם את זה.

לא בטוח שהקהל ירד לאירוניות שלה, כולל בגדי כלה בפתיחה ובהמשך. נדהמתי כשסיפרה לי אחרי הערב, כי חששה מאוד שלא תסיים בגלל דלקת בגרון. הקול של גוש היה חזק וגבוה ורם מהפתיחה ("גאווה") היא שיחקה בו, עיוותה אותו, צבעה בו את השירים בצבעים מרהיבים. אם בפתיחה הייתה אף תחושה שהיא טיפסה גבוה מדי בטון מעט חד מימדי צעקני, הרי בהמשך התאזנה. אם זה מה שעושה דלקת גרון, שווה לחפש את החיידק.

הייתי מסכם במשפט אחד: למרות תיאטרליות יתר, קיבלנו ערב רוק קברטי סוחף ואת אפרת גוש במיטבה. מסוגננת, נועזת, שובבה, אקסצנטרית, אנרגתית, תזזיתית, תמהונית, מצחיקה. וכבר כתבתי ברשימה על הדיסק האחרון "אה אה אה אהבה" – אחת ויחידה – בגוונים הקוליים, בהגשה הנועזת, ביכולת לצאת מתחום השירה הקונבנציונאלית.

אפרופו שלמה ארצי: היא אינה יורדת לקהל כדי להחניף ולהכיר מקרוב. צמצום המרחק (גם בי היא נגעה!) מגיע אחרי הופעה שנראית כמו מיצג מוסיקלי תיאטרלי אובססיבי , אבל שמשאירך קצת רחוק ממנה. ואז לקראת סיום היא מצמצמת מרחק, מבקשת להצטרף בשירה בציבור ל"לראות את האור" (אין בעיה, הקהל רק מחקה שיבקשו אותו לשיר)  ואחרי "בום טראח" ו"דיאטה" בסיום, היא חוזרת כדי להפעיל את המבלים ב"אה אה אה" וב"מועדון", מטפסת על כסאות ותופסת מגע עם קהל. האמת: לא משהו חדש. האקט מוכר גם מההופעה הקודמת שלה, אבל גם הפעם מגיע בזמן. 
השירים מכניסים ליער רגשות סבוך בעניינים שבינה ובינו. גוש מסתובבת סביב הציר הזה של יחסים כדי להביע סחף רגשי, כעסים, תחושות קנאה ונקמנות, לא תמיד המילים מגיעות. אנחנו עסוקים מדי בלראות אותה עם כל המניירות קטנות כגדולות, בהצגה הגדולה שלה. המילים לפעמים צריכות לחקות בדיסק.

מוסיקה: מבחר מכל התקליטים עם  דגש ברור על ההפקה המוסיקלית של האחרון. תום דרום המצוינת על הקלידים מנצחת על שלושה נשפנים לתזמורי פיוז'ן פאנקיים התואמים ומדגישים את קונספט הקברט העכשווי שלה, את הקו התיאטרלי נרטיבי באוריינטציה יותר ג'אז-פיוז'ן מאשר רוקית. העיבוד וההפקה משתלבים בקונטקסט הזה, זה מיוחד, ועדיין מרוב "קברטיות", מרוב גווני הקול – לעיתים – נשארת קצת מרוחקת.

כמו באלבום האחרון, "אמן" הוא קונטרסט: שיר מינורי של תוגה עמוקה, ליווי פסנתר, אישית מאוד – שרה על אהבה שלא התגשמה, ואיך למרות הצער העמוק, קיימת ההשגחה האלוהית שמעניקה את החסר. שיר נוגה שיוצר פאוזה יעילה לערב. ה"קאבר" ל"מגדלור" (שיר שירון ארצישראלי קלאסי) שפחות התאים, לטעמי, לדיסק, מצליח להשתלב, ממש כמו כל השירים שהגיעו מהדיסקים הקודמים שלה כדי לחבור לאפרת גוש 2010, שהיא יותר מקצת אחרת לעומת ערבים קודמים שלה, גם באינטרפרטציות לכל המוכרים שלה כ"תמיד כשאתה בא", "טוב לבד", "קופסא ביום", "דיאטה".

משפט סיום: השירים של "א אה אה אה אהבה" קובעים את המוטו המוסיקלי-קברטי של הערב החדש, באינטרפרטציות, בתזמורים בנוכחות בימתית, מסלול המשך מרתק בדרכה הנועזת והמיוחדת.

 

 תום דרום: עיבודים, קלידים וקולות, דן זייתון – בס וקולות, גדי פטר – תופים, צחי כרמונה – חצוצרה, ניב עופר – טרומבון, דניאל מרקוביץ – סקסופון.

 

שירים: גאווה, כמו שזה היה, קופסה ביום, תמיד כשאתה בא, לא מאוחר, קרב איגרוף, שחזור, טוב לבד, מגדלור, אמן, מודה אני, לראות את האור, בום טראח, דיאטה. הדרן: אני רומה, אה אה אה, מועדון.

 

אפרת גוש ראיון ושיר

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות