נובמבר ב10, 2010

חֵצִי

כבר כתבתי בביקורת על הדיסק שיש משהו מאוד דרמטי, רגשני ולחוץ בשירה של אמיר דדון שמגיע עד זעקה מלודרמטית בטון דואב, שמטפס גבוה בסולם האוקטבות והרגש, כאילו קיבל מינוי על הצער בעולם הזה. ב"חצי" יש ניסיון למדוד תחושות במידתיות כאילו

גבר

לא כל מה שמובן מאליו – מובן מאליו. למשל: איך איש ואישה כורכים יום אחד אתת חייהם, ומאותה נקודה מתנהלים כגוף שאחד תלוי ברעהו. מרב סימן טוב נמצאת בנקודת תמיהה: לפתע גבר תופס חלק דומיננטי בחייה – בכל מובן מהיקיצה

ג'אז תוצרת כחול לבן

מינואט הם מנחם זיבצינר (גיטרה), ניצן עין-הבר (סקסופונים), דורון רפאלי (תופים, הקשה)  איתי שימרון (גיטרה בס) תל-אביב, חדרה, ירושלים, חיפה. מעורב ישראלי, מממוצע גילים 25. "ריקוד ראשון", דיסק בכורה, שהציב אותם מיידית בליגה הראשונה של הג'אז המקומי. "מינואט" מצטרפת להתפתחות

Patricio's Story

חיפשתי בתקליט השני של מינואט קטעים ברמתם של "פירנצה", "הפסל", "גשם", ו"ים" (מאלבום הבכורה "ריקוד ראשון"),  גם התקליט הזה פחות משופע ב"סטנדרטים" קלאסיים, מראה כי מדובר באחת הרביעיות המקוריות שצמחו בג'אז המקומי.  מקוריות היא קודם כל סגנון, ולמינואט יש סגנון

שורות של אנשים

צבעי הספרון הפנימי – חום מדברי עד כדי כך שמילות השירים בצבע לבן נטמעות בו (ומקשות על הקריאה) חמשת חברי הלהקה נראים ב – Nowhere, בשורות, בצללים. לאורך האלבום ניסיתי לאתר את מיקומם ומצאתי עצמי מנסה לחדור בין השורות אל