מרץ ב23, 2011

יסמין אבן הולכת על אלבום חדש שיכיל בין השאר דואטים. כאן – עם סימה לוי דוכין, בלחן לשיר של מיכל סנונית. יש שירים ששווים דואט, כלומר השירה המשותפת היא חלק מקונטקסט. השיר הזה אינו מצדיק 2 זמרות. השת"פ הוא סוג

ממשיכים לחרוז אהבה במחרשת מילים – רק שיהיה עוד שיר עליה. אהבה היא בדרך כלל נושא של פערים. היא ככה. הוא אחרת. היא פה, הוא שם. ברק פלדמן הפעיל את מחרשתו לשרבט אותה עבור שלומי סרנגה. תרגיל שכזה בהתאמת מילים

זה הפרס הראשון שלו כמוסיקאי? גם אני התפלאתי לשמוע. ואם ערן צור לא היה מגיש מועמדות לפרס לעמותה לשימור זכרו ומורשתו של המשורר נתן יונתן – גם בפרס הזה (30,000 שקלים) לא היה זוכה. הפרס אותו יקבל צור בסוף החודש

על מה חולמת מאיה בלילות? זיכרונות מאנגליה – "הייתי מלכה שלך" (אסוציאציה שכזו, אנגליה… מלכה ..) מה השיר? הוא והיא. היא והוא. מייצגת את עצמה ואותו. כשהיא איתו, מאמין הוא, היא מתגעגעת אל כל המקומות שאיתו הייתה בורחת. היא סבורה

כששואלים מוסיקאים ויוצרים מקומיים על נעמי שמר, רוב הסיכויים שתיתקלו בעיקום אף, באיזו תגובת "בסדר אבל", ואם כבר שאלת – אז על סשה ארגוב שמעת? על סשה ארגוב שמעתי, אבל אודה ולא אבוש: כמו יוסי פרץ שמביא לנו אלבום משירי

לוסינדה ויליאמס, שלוש פעמים זוכת גראמי. יוצרת נפלאה, משגרת 12 חדשים, שרה מתחושת הבלוז הבסיסית שלה. Buttercup ו – Born To Be Loved קובעים טון וקו. בהמשך היא מתקדרת יותר, כשהיא נוגעת במניעים להתאבדות ב – Seeing Black, בליווי מיתריו החשמליים