פתחתי את עמודי החדשות של ידיעות אחרונות (23.9), וכותרת די מוצנעת בישרה, כי "שלומי בסדר". מעל התנוססה תמונתו של הזמר שלומי סרנגה. מה קרה? מה בסדר? אמא שלו הייתה מתה(חס ושלום). יצא בשלום מתאונת דרכים? נפל מקומה שלישית? הותקף על-די בריונים?
לאלי גורנשטיין הייתה הארה. התגלות. תאונת דרכים שממנה יצא בנס הובילה לדיסק הזה, שירים על חיים ומוות, "שירי משוררים", מושג שנטבע בערבים המיוחדים של גלי צה"ל מתוך צורך לבדל אותם, להדגיש: אין שיר של משורר שלא נכתב להלחנה כשיר שנכתב להלחנה
אוהבי ראפ אינם יכולים לאהוב ראפ בלי לקחת בחשבון את ליל ויין. יש כאן חשבון של 15 שירים, הסקרנות מדגדגת פה ושם להציץ בטקסים על מה סח האיש, במיוחד אחרי שהקרטר שבילה שנה בכלא על אחזקת נשק, מה שכמובן סייע
כששורות אלה נכתבות, חאריס אלקסיו פה, בארץ. התרגשות גדולה. למה התרגשות? תקשיבו לאוסף הזה שערך שמעון פרנס. היש התרגשות יותר גדולה מזו? כשאני שואל את עצמי למה אני אוהב מוסיקה יוונית – אחת התשובות היא חאריס אלקסיו, חרולה הגדולה. פרנס
