כששורות אלה נכתבות, חאריס אלקסיו פה, בארץ. התרגשות גדולה. למה התרגשות? תקשיבו לאוסף הזה שערך שמעון פרנס. היש התרגשות יותר גדולה מזו? כשאני שואל את עצמי למה אני אוהב מוסיקה יוונית – אחת התשובות היא חאריס אלקסיו, חרולה הגדולה. פרנס כותב בהקדמה, שחאריס "כבשה את ליבם של היוונים", אבל זה לא רק היוונים. יש לפחות עוד לב אחד שהיא כבשה. ואני בטוח שיש עוד שני לבבות שאינם דוברים יוונית שמתפעמים למשמע שירתה. הרי הטונים האלה מעבירים תחושות שאין צורך לתרגם. יש משהו במלודיה, בטון שמחלחל גם בלי שתבין שהיא שרה על המאהב ששבר את ליבה והשאיר אותה טעונת געגועים, נואשת, גועשת מבפנים.
ואגב, לטובת אלה תורגמו כל השירים לעברית. זה קצת מוזר כי הטקסטים המופיעים בעטיפת הדיסק הם בעברית בלבד. אני מבין את הכוונה, שהרי כמה קוראים יוונית בארץ, אבל יכול להיות שלמען כבוד שפת השירה של חאריס, ראוי היה גם להדפיס את הטקסטים בשפתם המקורית. מכל מקום – היוזמה מצוינת, וכמה טוב להבין על מה חאריס שרה.
הנה שיר שנקרא "החברים שלי עם עלות השחר". הנוסח העברי הוא של אתי אשקלוני-שדמון. שיר שחאריס עצמה כתבה. שיר על קנאה עזה בחברים שלה, שהיא שומעת אותם עולים במדרגות, זוגות חבוקים, מצחקקים ושרים, ואילו היא לבדה, ללא אהובה שנטשה, מסתתרת מפניהם – כי מה לה ולכל האהבה הזו שמסביב.
אני מתאר לעצמי שהקהל יפזז ויזמר בשיר הזה, כי המנגינה המופלאה והקצב מזמינים לרקוד, אבל כמה כאב יוצא מהטונים של חאריס. תהומות העצב.
תהומות העצב, הרגשות הפועמים, התשוקה העצומה הם שמפעילים את מיתרי הקול של חאריס אלקסיו, שרושם כסיסמוגרף את תחושותיה. השירים העצובים, הפחות עצובים וגם אלה ה"שמחים" כמו "המלצרית" – על היחסים שלה עם קהל הסועדים והשיכורים. או השיר הזה על רחוב אריסטוטולוס "שבו את מזדקנת", בערב אחד מול הכיכר המלאה ילדים והמדורות שהדליקו לזכרו של יאניס הקדוש. וגם כאן פתאום מעבר לקלישאה "לשיר מהלב" יש משמעות של ממש. וזה גם השיר הזה שנקרא Pos Na Se Lismosino – "איך אוכל לשכוח אותך" (ספנוס-פאפדופולוס) – קינה על מותו של אהוב, וכמה ענוגה היא עצבותם של הלחן והקול. אבל המקצב משתנה ברוח הפלמנקו ב-Na Ziso I Na Pethano – "לחיות או למות", וחאריס שרה – "חיי הם כמו עורק הפועם בקצב מהיר, לחיות או למות לצלילי הפלמנקו, עיניים שלי". וגם כשהיא כביכול שרה בחיוך ובטון שמח ב – Teli Teli Teli,  המילים מדברות על עולם שקרני – "שפתיך נוטפות דבש/ אך ליבך חסר רחמים"
חאריס ב-22 שירים זו כמעט חאריס שאנחנו רוצים לקבל. שמעון פרנס מבחינה זו מייצג איזשהו "טעם ממוצע", אבל בחאריס אין שום דבר "ממוצע", זוהי חאריס בלי שום פשרות.

ווידאו: חאריס אלקסיו נפגשת עם יהודה פוליקר לקראת הופעותיה בישראל, יוני 2008

חאריס אקלסיו – ההופעה בקיסריה, יוני 2008