בשנות השבעים צמחו אחדים מהאקספרימנטים המוסיקליים המעניינת ביותר של המאה ה -20. בבת אחת נולדו רוק מתקדם והניסוי הגדול של מוזיקת פיוז'ן. ג'ון מקלפלין היה אחד המובילים והיוצרים של ההיתוך, החל בלהקתו "תזמורת מהווישנו" ("Mahavishnu Orchestra") . הרכב חשמלי-אלקטרוני שהוציאכמה
ההתפכחות של יפית טסה מגיעה במשב פופ אוורירי, בזרימה שמשדרת יותר אסקפיזם של מה שהווה מאשר כאב על מה שעבר. בטח לא התפרקות דרמטית. ההצהרה "סוף לתמימות, סוף למובן מאליו", היא תובנה טובה ליום-יום למי שאינם חיים בעצימת עיניים. יתכן
גלעד שגב מגיח מדי פעם מהאוניברסלי (*) למקומי. בפעם האחרונה "פגשתי" אותו ב"קחי רק מה שטוב לך" (2019) במסגרת הפרויקט "עובר אורח" (Passerby). לא גיליתי אז משב רוח שונה מציפיותי מהמוסיקה שלו. גם שיר האהבה החדש אינו טורף את הקלפים.
בעולם מציגים מצעדי להיטי קורונה. יש מי שהכין רשימות מחדרי הבידוד. מוסיקה תציל מההסגר, מהבידוד, ממחלקות הקורונה בבתי החולים. You'll Never Walk Alone, "לעולם לא תלך לבד" של להקת "גרי וקוצבי הלב" Gerry and the Pacemakers משנת 1963 עומד בראש
