ההקלטה הזו משנת 1997 מציגה את הפסנתרן הצרפתי המנוח מישל פטרוצ'יאני והטריו שלו עם המתופף סטיב גאד והבסיסט אנתוני ג'קסון בהופעה ב-Blue Note בטוקיו. ההרכב עשוי להיראות שלישיה לא סבירה, שכן פטרוצ'יאני (שמת בינואר 1999) היה רומנטיקן חסר בושה במסורת
אושיק לוי שר שירה ומוסיקה בראי עצמו. המילים – פשטות בסיסית. הקסם, הדמיון, הצער, העצב והשמחה שהכילו השירים בכל חייו. הכתיבה פשטנית נסחפת בסופרלטיבים כ – "כל שיר הוא קסם, מכשף את הדמיון" ותיאור נדוש של מעשה היצירה – דמעות
מה טוב במלחמות? שואל אדווין סטאר בקול צעקה גדולה. תשובה: ממש שום דבר. להיפך: מלחמה אומרת הרס של חיים תמימים, דמעות של אלפי אמהות, של אובדן חיים. נורמן ויטפילד ובארט סטרונג, להיטני חברת מוטאון בדטרויט, חברת המוסיקה שייצגה את סגנון הסול,
דניאל סלומון הוא זמר של פסנתר, שנשאר בגבולות המינורי-הרמוני כדי לתת לתחושותיו את הצבע היותר לירי-מלנכולי. קרוב אל עצמו, כשהוא שר על הפחדים המועקות, כאב הנפש, געגועי אהבה בשירים מלודיים אפרוריים המספרים סיפור של תהיות ותעיות. כבר ציינתי בעבר, שאני לא
2רמי קלינשטיין מתרפק במנגינה ובקצב, שלוקחים למחוזות הגעגועים הנוגים והמזוככים. הכותב מתייחס לרצף ימי שישי על קו החיים. לא יום שישי מסוים. האווירה פסטורלית, מלטפת. התנהלות כמו בהילוך איטי – מרפסת, משחקי אור וצל, תמונות ילדות מן העבר בחדר ושיירת
בשביל רגעים כאלה עושים ריאליטי מוסיקה. אחרי שגלי בן שושן ממושב ינון הפליאה לשיר ולנגן את השיר הטורקי "לא ראוי לאהבה" המוכר מהכוכבת הטורקיה הנערצת לינט, שבמוצאה היא ישראלית, עלתה לבמה לא אחרת מאשר לינט עצמה. אין לי מושג כמה
