קול דואב מיוסר משדר חרדה במנעד רגשני שמבקש השתתפות בתוגתו. גיל רבינוביץ שר שיר שנשמע פוסט טראומה בטקסט מחורר מעט. הנזק הנפשי רק מבצבץ בין החרדות (הפחד ליפול) לתקווה (הבית) באמצעות מילים שאינן אומרות הרבה כמו "לא יכול לשים את
עפר בשן תוהה ותועה בדרכי חייו. האם פספס דרך אחרת שהוא אינו מכיר? ה"אולי יש לי חיים אחרים" מכניס לדילמה, ומוליד שאלה שבשן אינו חופר בה: בכל דבר יש טוב ורע, גם אם תחיה חיים אחרים – אף אחד לא
היה נותן לה "שק של סנטימנטים", התבייש, חיכה וחיכה, עד שהכל ברח לו – היא עזבה. רק שושנה מאותם שושנים שאהבה בהתמזגות שלה עם הטבע נותרה. איך לא חשה/ הבינה שהוא דלוק עליה? מי לא מכיר את התחושה, השכיחה: אתה
את ההשראה לכתיבת השיר שנכלל באלבום "נכון להיום", השלישי של זוהר ארגוב מ-1982 שאב האדריכל שאול בן שאול כאשר תכנן בית בראשון לציון, ושמע אדם שר בבית ליד. "הוא הרעיד את כל נימי נפשי. הלכתי וכתבתי שיר, שהיה מעין השתקפות
אהבת הגעגועים הנפלאה. תוגת ערגת האהבה. הוא מבקש לשתף אותה בזיכרונות. אפשר לאסוף אותם כמו עלי שלכת, שהרוח הצפונית לוקחת אל הלילה הקר של השכחה. "עלי שלכת", Autumn Leaves ובצרפתית – Les feuilles mortes, (מילולית: "העלים המתים") הוא שיר של
