קול דואב מיוסר משדר חרדה במנעד רגשני שמבקש השתתפות בתוגתו. גיל רבינוביץ שר שיר שנשמע פוסט טראומה בטקסט מחורר מעט. הנזק הנפשי רק מבצבץ בין החרדות (הפחד ליפול) לתקווה (הבית) באמצעות מילים שאינן אומרות הרבה כמו "לא יכול לשים את זה" (את מה?).
גיל רבינוביץ הקפיד שהשיר יתפתח ליצירה מוסיקלית שמכילה את מורכבות רגשותיו. מוסיקלית, השיר מתפתח עקב בצד אגודל בחיבור בין מנגינה נוגה וקצב שמניע את הסיפור, בעיבוד מערבי אוריינטאלי שמעניק תנועתיות מעצימה לדרמה האישית אותנטית.
גיל רבינוביץ בדרך הביתה
לזה חיכיתי/ לרגע לשעה/ בדרך לפיצוץ/ לאמת לזיוף/ שהכל יתברר כטעות,
לא יכול לשים את זה בצד/ נעלם לי הפחד מקושי מעוני מחוסר מחולי
מאופק מי דופק אותי ומי שומר עליי מהפחד ליפול
לחיות או למות זה עניין של בחירה, של זהות.
בדרך הביתה,/ בדרך הביתה.
שומר אנוכי בכל צעד ושעל/ מפעם לפעם אוסף בעיות
ויודע שיש בי עוד טעם לקום מחדש,/ עם כוח עצום ובלי אגו פגום
שהפעם הצלחתי רוצה רק למצוא את עצמי ולצרוח בכוח,
לשמוח, אני לא נשבר.
אני כאן/ בדרך הביתה/ אני כאן בדרך הביתה.
