אני חוזר אל האלבום הזה שיצא ב-2003. הוא אחד ויחיד. אחד – כי הוא מארח את כל התרבויות תחת קורת גג אחת, כל הגבולות פתוחים. יחיד – כי יובל רון המלחין יצר כאן פסיפס מוסיקלי יחיד, מסע מרתק בנופים מוסיקליים,
יש שירים ששווים ליווי פסיכולוגי או תמיכה פסיכיאטרית. סהר טויטו סוער מבפנים. יש מפרט שמתחבר למצוקה גדולה: מה שחסר, המכה שקיבל, המחשבות שתוקפות, הביטחון שאיבד, הגוף שהתעייף, הגעגוע שאינו מרפה. המנגינה והשירה מתנקזים למסלול מצוקה רגשני שמכיל את כובד המועקה,
אמרו לי שהפסדתי את "שחקי שחקי", שהיא שרה אקפלה בתחילת ההפגנה בכיכר הבימה (4.2.23), אבל את "מות התפוז" שמעתי וגם את "מבול". האם רונה קינן היא הזמרת היחידה, שעולה בלילות אלה על במה כדי להפגין נגד המהפכה המשפטית שמאיימת להפוך
אלבום שלישי של סם סמית' (מתוך ארבעה) שמגיע למקום הראשון במצעד המכירות הבריטי. הביקורת פחות התרגשה. ציון ממוצע – 67 באתר הביקורות מטאקריטיק. לפי הביקוש הציון של הקהל הוא על גבול המאה. יגידו שהשמרנות המיינסטרימית מנצחת. האלבום הרביעי של סמית'
השיר "דלילה" ('Delilah') של טום ג'ונס משנת 1968 נאסר להשמעה באצטדיון המרכזי בקרדיף. הלהיט לא ינוגן/ יושר יותר במגרש הלאומי של ויילס על ידי מקהלות, והוא נמחק מהפלייליסטים הרשמיים של איגוד הרוגבי הוולשי (WRU).מילות הבלדה של ג'ונס הן הסיבה לכך
