לא מזרח תיכון חדש. זה אינו רק מצטלם כמו מלחמה. זוהי מלחמה. יותר משבוע. יכול לבוא אסון. ייאוש, אבל עדיין תקווה. אני מקשיב שוב לשיר הזה, שלושה חודשים אחרי השבת השחורה בעוטף. .והמלחמה: כמה נכון לעת הזו כמו לכל עת.
השיר שהלחין נגן הקלידים של פינק פלויד, ריק רייט, עדיין מרטיט אחרי כל השנים האלו. The Great Gig In The Sky מ"הצד האפל של הירח" הוא קטע העוסק בפחד מהמוות ובדת. בלטה בו שירתה הזעקתית של הזמרת קלייר טורי. בגיליון
רן דנקר זינק על שולחן השופטים. חשבתי שמשם הוא יקפוץ על אור כהן לחבק אותה. אבל הוא נשאר לקפץ כקוף על השולחן. זה היה מומנט חזק, בלתי נשכח בתחרות הראליטי. המומנט היותר חזק היה הביצוע של אור ל"לא ידעתי שתלכי
במלחמה הזו המוזות יותר בוכות מאשר צועקות. . כותבים הרבה שירים. שרים בכיכרות, בבתי חולים, בבתי קברות. המוסיקה הפכה חלק בלתי נפרד מההוויה של מלחמת חרבות ברזל. שירי עידוד, שירי הזדהות, שירים לנופלים, שירי תקווה. שיר זעם ונקם. המוזיקה מפסיקה
השלישיה הזו מתה להמשיך את המסיבה שהופסקה בפסטיבל נובה. משפחות מוכות ושבורות וחברים נמצאים עדין בהלם, ממשיכים לקבור חיילים, ואליעד את ערן יוסף ויונתן שגב כבר רוקדים את אחרי המלחמה. לא, אני לא חושב שיש לחזור בכל מחיר לחיי הנהנתנות
ששון איפרם שאולוב ואודיה שרים מדם ליבם – "את/ אתה הדם שלי". יש כאן דרמה מזרחית, סרט טורקי, ים דמעות, רגשות שפורצים כמו מהר געש. אני בטוח שיש מי שמעפים לשמוע קולות כאלה מתנים אהב אחרי שעברו כבר הכל "ריבים
