שיתוף הפעולה בין הגיטריסט פט מת'יני והפסנתרן בראד מלדאו זכה לכינוי "הזיווג החלומי". ה"לונדון איבנינג סטנדרט" הגדיר אותם כ"מאלתרים ליריים בחסד". זה אלבומם השני המשותף (הראשון שהתבסס על הדואט "מת'יני/מלדאו" יצא ב-2006) הפעם הם כללו בקוורטט את חברי ההרכב של
מה זה "בית נורמלי"? בית ממוצע, לא מיוחד, רגיל? בית שאין בו טראומות, נטול דאגות וחרדות? היש איזו נורמה ל"בית נורמלי"? גיא ויהל משדרים בשירה מלנכולית סיפור פוסט טראומתי, שממרחק הזמן מייצר תחושות של הבנה, שחסרון "בית נורמלי" הוא בעיה
באמצע הלילה, אולי אראה אותך הולכת לא יהיה ערך לחוזק של קירות שבניתי לא תהיה נחמה בצל הצללים המושלכים אבל אני אהיה שלך אם תהיי שלי- מאהב האור רבים חשבו שזה שיר דתי, כי לא הצליחו לחבר את "lover of
הגיטרה הובילה תרבות חדשה במאה ה-20. בלעדיה לא היו בלוז ורוק. גיטרה היא החידושים של לס פול, הריפים החשמליים של ג'ימי הנדריקס, יבבת הבלוז של גיטרת בי.בי קינג המכונה "לוסיל", צליל ה"סלואו הנד" של אריק קלפטון. מצד אחר – הגיטרה הקלאסית כפי שניגן בה הוירטואוז אנדרס
הפסנתרן האיטלקי אנריקו פיירנונזי הוא גאון המלודיה הג’אזית. לא קשה לזהות מיד את הצלילים החצי נוגים שלו. הוא מנגן עם הרבה רגש, מה שאופייני לרוב גני הג’אז האיטלקיים. הוא בחר טריו אידיאלי לעיבודים של מלחין הסרטים אניו מוריקונה. – מארק
