הכרנו אותה מ"זה היה ביתי", כיסוי ללהיטו של מני בגר שעשתה עם "כלא 6" וגם מהדואט איתו "הכוח לאהוב". להררי יש נוכחות קולית. היא מתחברת יוצא מהכלל לחשמליות, להפקות עתירות דציבלים. וזה בדיוק השיר הזה. מוכיחה שהיא מסוגלת להיות סולנית בהבי-מטאל-גרופ מדרגה ראשונה, כשהיא מטפסת בסולם האוקטבות ל"פתאום זה מכה (בסגול) בפנים/ שורף מבפנים/ שובר את כל מה שבי נמצא". טקסט על משבר ביחסים שיכול היה להיות יותר "נקי". אני לא אוהב ש"מגרדים" חרוזים בכוח כמו – "ליבי לא ענה/ הלכתי לאיבוד בעננה". למה להרוס. אבל בסך הכל, יש לנו כאן בלדת רוק חזקה ומהוקצעת, לחן טוב, הפקה מוסיקלית מוקפדת. והילה הררי. היא זמרת רוק. יש לה את זה.