שנה חדשה מעוררת תקוות, אבל עדיין לא עונה על שאלות שאין עליהן בד"כ תשובות – ומה יהיה עם הצער, הפער והחסד שהבטיחו פעם ומה יהיה עם חלום שחלמנו בתום. תום – זה מה שבולט בטקסט של אביגיל כהן. שיר איטי, נינוח, שרק בסיומו עולה מדרגה, מעין רישום מוסיקלי מהרהורים די פשטניים, לא טקסט מובחר, אבל בסך הכול אביגיל בדרך הנכונה, סוג של פולק סינגר סונגרייטרית, בעיבוד שבין חשמלי לאקוסטי של אלעד כהן מ"פרויקט 30". עוד נשמע ממנה.
